עץ יוסף על ויקרא רבה כז:ב

פתח מי הקדימני כו'. דק"ל מאי שור או כשב. וכי שור נולד והא עגל נולד כדלקמן. להכי מתרץ הכא דה"ק אפי' כשיקריב שור או כשב אין להתפאר בו כי מתחלה נולד לו והקב"ה הוא המקדימו. ולהכי מייתי מי הקדימני ואשלם דדרשינן ביה מי קלס כו' עד מי מקריב לפני קרבן עד שלא נתתי לו בהמה. ומכיון דמייתי ליה מפרש ליה נמי בענין אחר כדרך המדרש:

זה רווק. בבמד"ר הגי' מי שאין לו בנים וצ"ל כאן ג"כ רווק הנותן שכר ותיבות הדר במדינה נשתבשו להוסיף מלשון הש"ס בפסחים קי"ג רווק הדר במדינה ואינו חוטא [רד"ל]:

ומשנים. השונים לתינוקות שבעיר:

אמר הקב"ה עלי לשלם כו'. ולדידיה כך פי' מי הקדימני שהקדים יבא ויטול שכרו כגון זה רווק. ואע"פ שאי אפשר לעשות המצוה אם לא יקדים לו ה' המעות. קרי ליה ר' תנחום מקדים המצוה כיון דעביד לה קודם שהוצרך לעשותה:

גמולו ושכרו. משום דמלבד שכרו העיקרי שבעה"ב נגמל בעוה"ז בבן זכר. לכן כפל לומר גמולו ושכרו:

מפוצצ'. כלומר מצפצף:

שפעל עם אל. כלו' עשה צדקה ומצות לשם ה':

כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל. ומפרש מה פעל כמו מי פעל עם אל. וכבר מצינו מה במקום מי:

ורוח הקדש אומרת מי הקדימני כו'. ולר' ירמיה כך פירושו מי הקדימני אין בעולם מי שהקדימני ועל כן איני חייב לתת לו שכר שהרי חייב לעשות המצוה בשביל מה שהקדמתי לו מהטובה. מ"מ אשלם לו שכרו מאחר שקיים מצותי:

מלל. מל בנו: