עץ יוסף על ויקרא רבה כג:ב

כך היתה גאולתן של ישראל קשה לפני הקב"ה כו'. דאע"ג דהוו בהם קצת צדיקים כמו שבט לוי ומשה ואהרן ושאר צדיקים הדומים לשושנה בין החוחים. מ"מ לא היתה מדת הדין נותנת שיגאלו משום שהעולם נידון אחר רובו:

אלו ואלו ערלים כו'. בחזית דייק מדלא קאמר גוי מקרב עם או עם מקרב גוי. וע"ש מ"ש:

אלו ואלו כו'. וזה גנאי להם שכבר נצטוו על המילה מאברהם. ולא שכולם היו אטומים ומגדלי בלורית כו' אלא ברובה קאמר:

ואלו מגדלי בלורית. וזה הוא מילתא דע"ז כדאמרינן הגיע לבלורתו שומט את ידיו כו':

ואלו לובשי כלאים. ואף שלא הוזהרו עדיין בכך. אך כבר כתב הרב בחלק ג' פרק ל"ז שהכלאים מסעיפי ע"ז הוא:

אלולי שאסר הקב"ה עצמו בשבועה כו'. שהקב"ה בזכות הצדיקים שביניהם הקדים לישבע למצוא עילה כנגד מדת הדין. וג"כ שתף שמו עמהם. שאם לא זה לא היו נגאלים. ובמה שכתבתי לא יחלוק רבי אלעזר על האומר לעיל בש"ר שבזכות משה ואהרן נגאלו. ועל האומר בזכות נשים צדקניות. אבל פליג אהא דאמר לקמן פ' ל"ב בזכות ארבע דברים נגאלו שלא שינו את שמם כו' דהנהו בכל המון ישראל היו. וגם פליג נמי על הא דאמר בדברים רבה פ"ב שנגאלו מתוך ה' דברים וכו' דאי ס"ל שעשו תשובה הרי שוב אינן דומים למצרים דלימא בהו גוי מקרב גוי. וההיא דש"ר פ"א סי' מ"ב אתיא כרבי אליעזר דהכא [יפ"ת]:

שאסר. פי' שקשר כד"א לאסור איסר:

בטרוניא. בעלילה ואלמות. שבא הקב"ה בעלילה כנגד מדת הדין בטענת השבועה:

אמר ר' יודן כו'. מייתי להו הכא לומר שלמען שמו הוא שגאלם אע"פ שלא היו כדאין שיגאלו. והיינו ע"ב אותיות כנגד שם ע"ב שנגאלו בו:

שאינו עולה מן המנין. לפי שהשני נאמר על מצרים הגוי המר לא ימנה בכלל קדוש השם:

ששמו של הקב"ה ע"ב אותיות. וכן הוא בב"ר פרשה מ"ד סימן כ"ב. אבל בחזית אי' ששמו של הקב"ה ע"ב שמות הן. וע"ש מ"ש: