עץ יוסף על ויקרא רבה כב:ו

הה"ד שוחט השור כו'. קמפרש מי שמקריב שור חוץ מאהל מועד כמכה איש כאלו נפש שוחט שנאמר דם יחשב לאיש ההוא כדמפרש בתנחומא וקצר ולא פירש שהוא מובן במעט עיון. ואיידי דמייתי קרא מייתי נמי עליה דר"י וריש לקיש כדרך המדרש להביא כמה פירושים דלא שייכי לענינו רק לההוא קרא דמייתי:

ואית ליה קריין סגין. פי' ויש לו ראיה מהרבה פסוקים:

שוחט השור כו'. מי שהוא שוחט שור של חבירו כאלו הורג איש:

וילמד לטרף טרף כו'. פירש שגזלתו נחשבה לו כשפיכות דמים. דלא כדאמרינן לעיל פ' י"ט שהרג האנשים ומענה נשיהם:

כן ארחות כל בוצע כו'. כן דהכי משמע כן דרך כל בוצע ומלסטם את הבריות שהוא נוטל נפשו של נגזל והורגו:

מחמס בני יהודה כו'. וחמס היינו גזל כמו ותמלא הארץ חמס. עד חמס. ואמר מחמס בני יהודה שהוא כאילו אשר שפכו דם נקי בארצם:

מסרס קרא. ר"ל שמהפך הקרא. ולפ"ז הכי פירושו שמכה האיש כאלו שוחט השור כי לא יקשה בעיניו הכאת האיש יותר משחיטת השור. ולא עריפת הכלב לאכילה או לקרבן כזביחת שה. ולא העלאת דם חזיר כמעלה מנחה טהורה. ולא מברך און ממזכיר לבונה. כי לא יבדילו בין זה לזה. כי יאמרו זה בעל חי וזה בעל חי ונתמעטה דמות האדם בעיניהם ולא יבדילו בין טהור לטמא. אי נמי הכי פירושו מכה איש וגוזל ממונו הוא ששוחט השור לקרבן לה' להתכפר. וכן עורף כלב זובח השה לקרבן בחשבו שזה יכפר על זה. וכן דם חזיר מעלה לע"ז או על שולחנו מעלה מנחה לה' לכפר זה על זה. ע"ד את ה' היו יראים ואת אלהיהם היו עובדים:

ואפשר כן. פירוש הספר מתמה על איכא דאמרי שאיך אפשר שר' חנינא ישאל מרבי אלעזר תלמידו. ומשני לא שאל ממנו אלא לבדקו אם יודע להשיב אם לאו. לא שהיה צריך לו:

מהו דין. מהו זה:

איזו קשה הראשונה או השניה א"ל השניה א"ל ולמה א"ל מצינו. כצ"ל טעם השאלה דמשמע דפן אשבע וכחשתי ואמרתי מי ה' קשה טפי שהוא כופר בעיקר מפן אורש וגנבתי וגו' שנשבע על שקר. ונמצא א"כ שהשניה דהיינו העושר קשה מן הראשונה דהיינו ריש וא"כ ה"ל לומר עושר וריש אל תתן לי שבתחילה יש לו לבקש על הקשה ושוב יבקש אפי' על הקלה. ומשני דראשונה קשה טפי משום חילול ה' שיש בה שהגונב ונשבע על שקר כשתמצא בידו הגניבה או יבואו עדים נמצא שם שמים מתחלל על ידו. וחילול השם קשה מע"ז:

שויתר הקב"ה על ע"ז. לגבי חילול ה'. דניחא ליה בע"ז משיתחלל ש"ש בהם:

והורגם. זהו חילול שם שמים: