עץ יוסף על ויקרא רבה כא:ב

פתר קרא בפלשתים בקרוב כו'. והא דלא חש ר' שמואל ב"נ לפרש לפי שיטתו מאי אורי וישעי כדפירש רבי אליעזר לפי שיטתו. יש לומר דפשיט ליה לפרש ה' אורי וישעי בענין זה שפירושו שבטח בה' שיאיר לו ויושיענו ולכן לא יירא משום אדם וכמו שכתב ואני בא אליך בשם ה' צבאות. ומה שכתב ה' מעוז חיי ממי אפחד היינו שעל ידי שהגביר ה' להצילו מהארי והדוב בטח ולא יפחד וכמ"ש ה' אשר הצילני מיד הארי וגו'. ופירש אורי היא היציאה מהצרה שהיא כאפילה. ולא הוצרך לפרש רק בקרוב עלי מרעים דדייק בגלית מדכתיב ביה לשון הגשה ויגש הפלשתי השכם והערב. וכתיב שם הולך וקרב אל דוד. וכן לאכול את בשרי דאשכחן התם ואתנה את בשרך וגו':

הארץ אוחזתו. דלכאורה קשה איך אמר לאכול את בשרי על גלית הא נתן הבחירה לדוד באומרו לכה אלי. ואם לא ירצה לא ילך. להכי אמר שהארץ אוחזתו. ורבנן אמרי שע"י חולי הצרעת לא היה יכול לילך:

הארץ אוחזתו. לאו דוקא. דהא בתר הכי כתיב והיה כי קם הפלשתי וילך ויקרב לקראת דוד אלא כלומר כי השיג בשעת מעשה כבידות גדול כאלו הארץ אוחזתו ולא יכול להלוך כדרכו אלא בכבידות ומתון. והיה זה כדי שלא יתקרב אל דוד כי אז לא יוכל להכותו באבן הקלע שדרכה לקלע ברחוק מקום:

אנא אמינא טעמא. טעם וראיה לזה:

קפליות. פי' בערוך מנעולים ובאגדת שמואל גרסינן כבלים. והיינו הך כלומר שנכבדו כל רמ"ח איבריו כאילו הם אסורים בברזל ולא יכול לזוז:

על רמ"ח אברים שהיו בו. כצ"ל [יפ"ת]:

לא תרפי ליה. כי אחר שנסגר בזממו מבלי יוכל להלוך לא תרפי ליה שלא ירפו קשרי כבליו להוציאם מעליו. ובאגדת שמואל גרסינן לא תשרינן פי' לשון התרה. והיינו הא:

חזק כתפוי. צ"ל רומם כפתוי. וכן באגדת שמואל [א"א ויפ"ת]. ופי' כפתוי קשרו. מלשון כפיתו בסרבליהון. וירומו קאי אזממו. דהיינו הקשרים והכבלים שנתן עליו. וקאמר שיתרוממו ויגדלו מאד עליו שלא יוכל לנתקן:

מתאוה בדוד. פי' גלית היה מתאוה בדוד ליקח לו לקלון מפני שהיה אדמוני וכו'. וצריך לומר שגילה רוע כוונתו זאת לדוד. דאל"כ מנא ידע דקאמר אל תתן ה' מאויי רשע:

אבל ותאות צדיקים יתן. ר"ל שכתיב תאות לשון יחיד תאוה אחת. ובגלית אמר מאויי לשון רבים מוכח שמלבד תאות הנצוח ה"ל עוד תאוה לדוד:

אבל ותאות צדיקים יתן. כי כל תאותם לדבר טוב וראוי. לא להנאה גופנית ושום דבר איסור:

הלקוהו בצרעת. ועי"כ לא היה יכול להתנועע כדרכו והוצרך לומר לכה אלי:

צרי ואויבי לי המה כשלו ונפלו ותטבע האבן במצחו ויפול. כצ"ל [יפ"ת]:

בסקווטורים. לפי ענינו פי' הבטחה או מתנה ובערוך גרס בסקבטרין ופי' ספר שכותבין בו דיני המלכות ונימוסיו:

ואמר להם לזקנים. בילקוט תלים ושמואל לא גרסי ליה:

וזאת ליהודה. כדאי' בספרי מלמד שהתפלל משה על דוד אמר לפניו רבש"ע בשעה שדוד מלך ישראל שרוי בצער ומתפלל לפניך אתה מעלה אותו מתוכה. ואל עמו תביאנו שתחזירו לאחיו בשלום. ידיו רב לו בשעה שהרג את גלית ע"כ: