עץ יוסף על ויקרא רבה כא:א

הה"ד ה' אורי וכו'. משום דבעי למדרש בזאת יבא אהרן במצות דאיקרי זאת כדלקמן מייתי סמך מהאי קרא דכתיב ביה בזאת אני בוטח. והיינו בהבטחת בזאת יבא אהרן לפום מאי דדריש ליה בסמוך בר"ה ויוה"כ. ומכיון דמייתי הכא האי קרא דריש ליה בכמה אנפי ברישא כדרך המדרש:

ממי אירא עזי וזמרת יה. אין טעם לגירסא זו. ובשוח"ט גרסינן ממי אירא ויאמר משה אל העם אל תיראו וגו'. ה' מעוז חיי עזי וזמרת יה. ממי אפחד תפול עליהם אימתה ופחד:

אין הרשע כו'. משום דמפרש בשרי ממוני והראיה מאחלק שלל. ואית מאן דמפרש במכילתא אחלק שלל שפרעה יחלק שלל לחיילותיו מאוצרותיו. מביא מזה ראיה לפי' דלא כמכילתא:

איפופסין. פי' גזר דין:

מתוך פיו. וזה מפלאי ה' שיכריחנו שבפיו יזכיר רעתו ויכיר בה אם ישים לב. או שעל ידי זה יתקיים הדבר שמסגולת דבור האדם לעשות רושם ע"ד פי כסיל מחיתה לו:

אלא תורישמו. לא הבנותי דקדוק זה שכנוי הרבים מעולם מצאנוהו במ"ם וי"ו כמו תביאמו ותטעמו וכאלה רבים. ולמה תתחלף ההבנה בין זה לזה. וע' ביפ"ת:

מוריש אני כו'. דרשו תורישמו לשון ירושה וכדמפרש ואזיל כאילו כתיב תוריש למו:

צרי ואויבי לי וגו'. המה כשלו ונפלו:

בזאת שהבטחתנו ה' ילחם לכם. בשוח"ט גרסינן בזאת אני בוטח ואין זאת אלא תורה שנא' וזאת התורה. ונראה שפירושו בזאת שהבטחתנו בתורה ה' ילחם לכם. וכדגרסינן בילקוט. ואע"פ שהבטחה זו מפי משה היתה קודם נתינת התורה. מכיון דכתיב בתורה קרי ליה בתורה. ותני במכילתא שה' ילחם לכם הוא לדורות. דאי לאותה שעה הא כבר אמר התיצבו וגו' וזהו כוונת המדרש מכאן ואילך אמרו ישראל כו':