עץ יוסף על ויקרא רבה כ:ו

רבי ברכיה פתח כו'. ר"ל שהיה קשה לר' ברכיה בפסוק אחרי מות שני בני אהרן וגו' דלמה הזכיר שני פעמים מיתתן דמה היה מקרא חסר אלו אמר אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה' ושתק. וימותו למה לי. גם קשה למה לא היה אחרי מות נדב ואביהוא. למה תולה מיתתן מחמת שהם בני אהרן. גם קשה מנינא למה לי. לכתוב אחרי מות בני אהרן. שזה כבר ידעינן שלא מתו רק שנים. אך הכוונה כך דאי' לעיל פ"י ובפסיקתא פ' מ"ד ובתנחומא סדר זו סי' ח' שארבעתן היו ראוין למות מחמת חטא אהרן שעשה את העגל אלא שהתפלל משה עליהם ועשאת תפלתו מחצה ומתו שנים ונשארו שנים. ומסיים בפסיקתא ובתנחומא שם מנין ממה שקרינו בענין אחרי מות שני בני אהרן. הרי שמתורץ בזה שני קושיות האחרונות. וכדי לתרץ קושיא הראשונה דלמה הזכיר ב' פעמים מיתתן קאמר ר' ברכיה שכוונת הכתוב כך הוא שאעפ"י שמתו שני בני אהרן מחמת שנגזר על אהרן כלוי בנים וכנ"ל מ"מ מחמת זה לבד לא טוב הדבר שימותו. שהיה ראוי להעביר על עונו. ועוד שאין כדאי שילקו הבנים בשביל האב. אך עוד גרס היה בקרבתם לפני ה' שהיו צדיקים גמורים קרובים לי"י וימותו כדי שיתקדש ש"ש על ידם בעולם וכדאי' בתנחומא סדר שמיני אמר משה לאהרן בעת שאמר לי הקב"ה בקרובי אקדש חשבתי בי או בך יפגע מדת הדין ועכשיו אני רואה כי הם גדולים ממני וממך ע"כ. והביא ר' ברכיה סמוכים לזה הדרש מפסוק גם ענוש לצדיק לא טוב אמר הקב"ה אעפ"י שענשתי את אהרן ולקחתי שני בניו ממנו לא טוב הדבר שהיה ראוי להעביר על עונו ועוד שאין טוב שילקו הבנים בשביל האב. אלא עוד היה כוונה להכות נדיבים עלי יושר. פי' שיתקדש ש"ש על ידיהם בעולם ויתישרו הכל מעשיהם וכנ"ל ונדיבים היינו נדב ואביהו. ולפ"ז ב' בקרבתם הוא ב' הסיבה שבעבור קרבתם לפני ה' מתו עכ"ל:

לא מתו בניו כו'. כדכתיב (ויקרא י'). ויקריבו לפני ה' אש זרה אשר לא צוה אותם. ובגמרא אי' מאי דרוש ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח אעפ"י שהאש יורדת מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט. ועיין בחדא"ג שם. ולפ"ז בקרבתם לפני ה' פירושו שנתקרבו הם לפני ה' בלי ממוצע. ר"ל בלי שאלת משה רבם:

מוציא שבתו. כן הוא בירושלמי פ"ו דשביעית. אבל בתנחומא ובפ"ק דיומא גרסו מוציא שנתו: