עץ יוסף על ויקרא רבה ב:ט

למה לא נאמר איש כמ"ש להלן דברו אל כל עדת בני ישראל לאמר בעשור לחדש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבות אף כאן יאמר הכתוב איש כי יקריב מכם קרבן כו' למה נאמר אדם כצ"ל. [יפ"ת] וכן הוא בתד"א:

להביא את הגר לאו משום דאדם משמע רבויא אלא מדשני למכתב אדם לרבוי אתא גרים:

מכם פרט למומר לע"ז שאינו מביא עולה כצ"ל. וכן הוא בתורת כהנים והובא בילקוט סי' תל"ד [זקוקין דנור] אבל נכרי מביא עולה. ועיין פרק קמא דחולין. וכן כתב היפה תואר:

ארשב"ג ז' דברים הני תיבות בן גמליאל הוא מיותר. וצ"ל רבי שמעון סתם והוא רשב"י:

ז' דברים התקינו כו' משנה היא במס' שקלים פ"י וע"ש שלא הביא המשנה כאן כצורתה. גם לא גרסינן במתניתין גוי שהביא עולתו. אלא ששלח עולתו. ונראה דאילו הוא בעצמו הביאה לא היו צריכים להביא נסכים משל צבור שהיו מלמדים אותו שיביא נסכים. אם לא רצה ממשכנים אותו. ומה שהוצרכו לתקן כך משום דכל עולה לא סגי בלא נסכים כדילפינן במנחות מככה תעשו אותו:

משל צבור מתרומת הלשכה:

ושלימה היתה קריבה ולא כמו בחייו שמחציתה בבקר ומחציתה בערב כך היה נראה לפרש. אבל בירושלמי גרסינן ר' יוחנן בעי מאי שלימה. שלימה בשחרית ושלימה בין הערבים. או מחצה שחרית ומחצה בין הערבים. או שלימה שחרית ומחצה בין הערבים:

ארשב"ג פעם אחת כו'. ובתד"א שם ליתא לתיבת ארשב"ג. והוא לשון אליהו זכור לטוב. והמעתיק טעה וסבר שהמדבר הוא ר"ש דלעיל להכי מוסיף. וגרע:

פעם אחת כו'. איידי דדריש הכא אדם להביא את הגר. מייתי הכא הך מילתא דתני דגרי הדור מחייבים האומות:

בזרוע שבא בכעס ובטרוניא בכח טענתו:

ז' נביאים בלעם ואביו איוב אליפז התמני ובלדד השוחי וצופר הנעמתי ואליהו בן ברכאל הבוזי כדתני בפ"ק דב"ב וע"ש:

מעידין בהם שנתנבאו להם ולא קבלו מהם וזה מספיק לחייבם [מעריך]:

ואמרתי לו בני כך הוא. אמר לי מז' דורות כו' כצ"ל:

מז' דורות ואילך פי' האומות שנולדו אחר ז' דורות שהיו בהם ז' הנביאים יכולין לטעון כי לא ניתנה להם התורה שניתנה לישראל שיהיו חייבים בשמירתה. ועל הנביאים הנזכרים יכולים לטעון כי הם לא ראו אותם ולא העידו בהם:

אמרתי לו בני כו' ר"ל שהשיב לו שאחר שפושטים יד לגרים ליכנס תחת כנפי השכינה הרי אנו מודיעים להם שגם להם ניתנה התורה אם יבואו להתגייר וע"כ גרי הדור מעידים בהם ולא מצי טעון שלא ניתנה להם התורה:

מקבלין מיני זבחים ר"ל דה"ק אם נאמר מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן למה לי אלא להכי אתא מן הבקר ומן הצאן כי היכי דנייתר לן מן הבהמה למדרש בני אדם הדומים לבהמה. וע' בפ"ק דחולין:

חוץ מן העע"ז דההוא אימעוט ממכם כדלעיל. והמנסך יין ומחלל שבתות בפרהסיא. משום דעובד ע"ז ככופר בכל התורה כדמפרש בפ"ק דחולין. והאי תנא חמירה ליה שבת כעע"ז דעע"ז כופר בהקב"ה והמחלל שבת כופר במעשה בראשית שהוא מעשיו של הקב"ה ומעיד שקר שלא שבת הקב"ה במעשה בראשית: