עץ יוסף על ויקרא רבה ב:י

שספר עצמו עם הצדיקים. פי' הדמה עצמו אליהם בספורי כדלקמן אשרי תמימי דרך וכתיב הצור תמים פעלו לג"ש. וזה שאמר המדרש והשוה את שמם כו' [מת"כ] והיפ"ת כתב שצ"ל שספת. והוא לשון חבור כמו מילתא ספת על נבוכדנצר. וענינו שחבר ושתף הקב"ה כבודו עם הצדיקים שקרבן אליו והשוה שמם לשמו כדלקמן:

משור פר ע' מ"ש לעיל סי' ו':

ויבן נח מזבח וכתיב ויקח מכל הבהמה הטהורה ומנא ידע טהורה וטמאה. אע"כ שעסק בתורה. ולא ס"ל כמ"ד בפ' פרת חטאת כל שהתיבה קולטתו טהור כו':

שנא' עקב אשר שמע אברהם וגו'. וישמור משמרתי מצותי חוקותי ותורותי. ועיין בב"ר פ' צ"ה ובתנחומא ריש סדר לך לך:

שהוא עושה קרבן נראה דגרסינן ועוד שהוא עשה כו' [יפ"ת]:

והקריב איל פי' שעשה בנו קרבן והקריב את האיל תחתיו ונחשב לו כאילו הקריב בנו:

יצחק קיים מה שכתוב בתורה. בפ' הממונה דריש ויהי כי זקן יצחק שזקן ויושב בישיבה היה:

והשליך עצמו לפני אביו כו'. פי' וכמו שמסר עצמו למיתה בעבור אהבת השי"ת. ממילא ידעינן שקיים כל המצות שבתורה אם באו לידו ויכולת בידו לקיים בעבור אהבת השי"ת:

שנא' ויתנו אל יעקב ומהכא יליף לעיל בב"ר שהיה בקי בדקדוקי ע"ז טפי מינן. וגם אמרו חז"ל כל הכופר בע"ז מודה בכל התורה כולה. ואין להקשות דהא ע"ז הוא מז' מצות המוזהרות עליהם. די"ל דעיקר האיסור הוא העבודה להם. אבל איסור הנאה נאסר אח"כ ממצות התורה. והוא קיים תחלה לאסור אף בהנאה:

שנא' כבד את אביך. שאע"פ שנסתכן מפני מצות אביו לא נמנע. וכדאמר לעיל בב"ר פ' פ"ד:

לא תרצח שאשת פוטיפר בקשה להרוג לפוטיפר ולא רצה יוסף כדאי' בב"ר פ' פ"ז. ועוד לאחר שמלך במצרים ואחיו נפלו ביד והיה בידו יכולת לנקום מהם ולהרוג אותם כמו שבקשו לו לאשות. אפ"ה לא נקם מהם אלא אדרבה גמל להם טובה תחת רעה. עוד יש לפרש ע"ד מה שאמרו בתד"א הובא בילוט ואתחנן וז"ל כבד את אביך ולא תרצח מה ענין זה לזה. אלא ללמדך אם יש לו לאדם ואינו זן ומפרנס אביו ואמו כאילו הוא רוצח לפני המקום עכ"ל וכבר ידוע שיוסף זן ופרנס את אביו עם כל בני ביתו. לכן אמר שפיר שיוסף קיים לא תרצח:

לא תנאף מבואר שלא ניאף באשת פוטיפר. ועוד מבואר ע"ד מ"ש שם בילקוט כבד את אביך ולא תנאף ללמדך אם יש לו לאדם ואינו מכבד אביו ואמו כאילו הוא נואף לפני המקום. וכבר ידוע שיוסף כיבד את אביו וכיבד אמו ג"כ כדכתיב בן פורת יוסף ודרשו חז"ל שהגביה קומתו לפני אמו שלא יתן עשו עינו בה כדאי' בב"ר פ' ע"ה:

לא תגנוב כמאחז"ל כל הנואף עם אשת חבירו נקרא גנב שגונב מקור חבירו. וגם שלא גנב ממון פרעה כדכתיב (בראשית מ"ז) וילקט יוסף את כל הכסף כו' ויבא יוסף את הכסף ביתה פרעה. גם יש לפרש ע"ד דאי' בילקוט הנ"ל למדך אם יש לו לאדם ואינו מכבד אביו ואמו ואינו עושה רצון אביו ואמו נקרא גונב נפשות לפני המקום:

לא תענה כדאי' ברבה ובתנחומא סדר נשא שהנואפת מעידה עדות שקר ואומרת לבעלה ממך אני מעוברת וגם הנואף מעיד עדות שקר ואומר שלא בא עליה. גם יבואר ע"ד דאי' במכילתא ובילקוט כיצד ניתנו עשרת הדברות חמשה על לוח זה וחמשה על לוח זה. זה כנגד זה כו' זכור את יום השבת לקדשו כנגד לא תענה מגיד הכתוב שכל מי שהוא מחלל שבת מעיד לפני הקב"ה שלא ברא עולמו לששה ימים ולא נח ביום השביעי וכל מי שהוא משמר את השבת מעיד לפני הקב"ה שברא עולמו לששה ימים ונח בשביעי עכ"ל. ויוסף שמר את השבת כדאי' בב"ר פ' צ"ג וע"ש מ"ש. עוד יש לפרש ע"פ דאי' בתד"א ובילקוט כבד את אביך ולא תענה ללמדך כל שאינו זן ומפרנס אביו ואמו ויש לו יכולת. כאילו הוא מעיד עדות שקר לפני המקום. וממילא הוא מבואר:

לא תחמוד לא תחמוד אשת רעך מבואר. גם לא תחמוד בית רעך יבואר ע"פ מאי דאי' ברבה ובתנחומא סדר נשא שהנואף אשת חבירו חומד כל אשר לבעל:

עד שלא נתנה תורה להם ואע"ג דרציחה וניאוף וגניבה מז' מצות הן. קאמר הכי משום שארי דבורים של עשרת הדברות:

והשוה את שמם כו' עיין בזקוקין בתד"א ח"א פ"ז:

אשרי תמימי דרך הרי שהשוה שמם לשמו שקראם תמימים כמו ששמו תמים:

הצור תמים פעלו וכיון דפעלו תמים מכ"ש הוא דהוי תמים כדקאמר לעיל בב"ר פ' מ"ד. והא דנסיב ב' קראי. חד לתמימותו ושלמותו במעשיו ביצירותיו. והיינו הצור תמים פעלו. וחד לשלמותו בהנהגתו עם ברואיו והיינו האל תמים דרכו: