עץ יוסף על ויקרא רבה ב:יב

אמר להם רבותי בתד"א אי' אמרתי להם. והוא אליהו:

לזה עולה לזה עולה. פי' פר ואיל וכבש שנא' בפרשה נשיא פר אחד בן בקר איל אחד כבש אחד בן שנתו לעולה:

לזה חטאת פי' שעיר שנא' שעיר עיזים אחד לחטאת:

לזה אשם כו' זה לא גרסינן כי בקרבנן לא היה אשם. ובתד"א ג"כ ליתא זה:

לזה שלמים כו' כמו שנא' ולזבח השלמים בקר שנים וגו' וכן כתיב בכל הנשיאים:

ונאמר להלן הקרבה כו' פי' ונאמר שם בכל הנשיאים הקרבה בשור ואיל שכתיב שם ויהי המקריב וגו'. וכוונת אליהו לומר דלא מצינו למימר דלמדנו הקרבה בשור מאיל דהא הקרבה לשור ילפינן מהנשיאים דכתיב שם הקרבה בשור ואיל. ואע"ג דבנשיאים לאו הקרבה ממש במזבח. אלא נדבתם והבאתם. שהרי הקרב על המזבח אינה אלא לכהן. והכא הקרבה ממש על המזבח. וא"כ איך מצינו למילף הקרבה בשור כאן מן הנשיאים. י"ל דה"ק מכיון דלזה עולה כו' אמאי אכפל קרא למימר בכל אחד פרטי קרבנו. לא הו"ל לפרט רק של נשיא ראשון ולימא וכן הקריב נשיא פלוני ונשיא פלוני כיון דכי הדדי נינהו. אלא להכי אכפל לאשמועינן דאיכא הקרבה נמי בשור כבאיל דאם אינו ענין להקרבה בנשיא תנהו ענין להקרבה דכהן. ואע"ג דבאכפל דחד הוה סגי. איידי דאכפל בחד אכפל בכולהו. וא"כ כיון דילפינן מהתם הקרבה לשור ואיל למה שינה כאן וכתב הקרבה לאיל ולא לשור. אלא כדי שלא יאמר אדם בעצמו ר"ל בקרב לבו אלך כו':

והריני עמו ברחמים כלו' ארבה ברחמים ובתפלה לפניו עד שיקבלני בתשובה. ואע"פ שדעתו לשוב כיון דעל סמך זה חוטא אינו הגון. דהאומר אחטא ואשוב אין מספיקים בידו לעשות תשובה כדתנן בפרק יוה"כ. ובילקוט גרס ואביא שור שיש בו בשר הרבה ואעלה אותו ע"ג המזבח. מה אם ישא לו הקב"ה פנים אלא יעשה אדם מעש"ט וילמוד תורה ויביא איל שהוא כחוש בבשר וכולו לאשים ויעלהו עולה ע"ג המזבח והריני עמו ברחמים ומקבלו בתשובה. לכך נאמר הקרבה באיל ולא נאמר הקרבה בשור. פי' שע"י האיל עם התורה והתשובה ומעשים טובים הוא נעשה קרוב להקב"ה. ולא ע"י השור כשעושה דברים מכוערים: