עץ יוסף על ויקרא רבה ב:א
Etz Yosef on Vayikra Rabbah 2:1 · עץ יוסף על ויקרא רבה · free full Hebrew text
Open in the reader →עשרה נקראו יקרים לא קאמר י' הם יקרים שלפי האמת אין כולם יקרים. שהעושר אינו יקר מצד עצמו. אבל נקרא יקר מאחר שהאנשים ייקרוהו. והצדיקים אע"ג דמבני ישראל הם ומני ישראל. מ"מ חשיב נמי צדיקים. משום דאין חשיבות הצדיקים כחשיבות ישראל מצד כללותם שצדיקים דחשיבי מצד עצמם עדיפי טפי. והרב מוהר"א שי"ק כתב וז"ל מלת יקר הוראתו כפולה. וכוונתו אחד. אחד על דבר יקר ונכבד מאוד. והשני על שהוא יקר המציאות וכבד להשיגה בטבע. ומובנו אחד. לפי שטבע הדבר הנכבד להיות ביוקר המציאות וכל דבר השפל הוא קל המציאות. והנה חשב כאן כמה דברים. מהם נפשיים ומהם עניינים גופנים כעושר. ואבאר אותן בדרך קצרה מאוד. התורה שהיא החכמה העליונה. היא יקרה מאוד ויוקר המציאות. כי נתנה מלמעלה לא בדרך הטבע. והנבואה. שהיא רק מלמעלה. והתבונה להבין דבר מתוך דבר להוציא האמת הברור הנכסה בטבע מעין הנפש. והדעת היא הרגשה הזכה. הנוצץ מהמושכלות הראשונות המודיעים לאדם האמת הברור. והסכלות כנוי לתמימות בטבע שאינו מרגיש מעלתו ולכן איננו מתכבד בו [ולכן על הרוב התמימים נקראים בעולם בשם אטומי שכל. כנאמר ודובר תמים יתעבו. ונאמר וסר מרע משתולל. כי מתראים כאילו אין להם לב להבין]. ולכן אמר הכתוב יקר מחכמה מכבוד סכלות מעט. לפי שמטבע החכמה למצוא הגבהה בנפשו וא"כ מצורף תיכף הכבוד המדומה לחכמה. אך יקר משניהם הוא הסכלות מעט שאם הוא סכל מעט מבלי שירגיש בכבוד חכמתו זהו דבר יקר ונעלה מאוד. והעושר אם היא מפיקה לתועלת האדם לחיות חיי מנוחה ועי"ז יוכל לפנות מחשבתו לתורה וחכמה. והצדיקים במדות ובמחשבות טהורות. ומיתתן של חסידים הוא דבר יקר ונכבד עד שיקר וכבד אצל ה' כביכול לסלקם מן העולם. או באורו להיפך שיקר ונכבד המיתה להם כי שמה יגיעו למנוחתם ולתענוגם האמיתי ושמה יתענגו עדי עד. והחסד הוא מדת החסד שהקב"ה מנהיג עולמו בחסד אף שאינם כדאים ואלולי החסד כבר הי' העולם נכלה בחטאיה ולכן הוא דבר יקר ונכבד. ודע דלא חשב כאן חכמה לפי שנכלל בכלל התורה שהיא החכמה העליונה עכ"ל:
ולי מה יקרו רעיך אל קמפרש על הצדיקים שהם כשותפים להקב"ה במעשה בראשית כמ"ש ז"ל בכמה דוכתי:
הבן יקיר לי אפרים וכל ישראל אקרו בשם אפרים: בנוהג שבעולם כו' צריך לומר ביוקר ישראל עומדים לי הה"ד אדם אחד מאלף מצאתי בנוהג שבעולם כו' לתלמוד יוצא מהן אחד. דבר אחר אדם אחד מאלף מצאתי זה אברהם כו'. וכוונת בעל המאמר למימר שישראל עומדים ביוקר ומייתי סמך מאדם אחד מאלף מצאתי שפירושו זה אברהם כדבסמוך וא"כ ישראל עומדים ביוקר כי כמה דורות נאבדו עד שנמצא אברהם שורש יחוסינו. ואיידי דמייתי קרא מפרש ליה ברישא על מה שאלף נכנסים למקרא כו' כדרך המדרש דמפרש ברישא קרא דמייתי בדרשות אחרות. ושוב דריש ליה בענינא דשייך להכא:
יוצא מהן ק' פירוש שיודעים מקרא. ואותן ק' כשנכנסין למשנה שהיא יותר עמוקה אינם מצליחים בה אלא עשרה. ומאותן העשרה כשנכנסין לתלמוד שהוא יותר עמוק אינו מצליח אלא אחד להוראה. וזה לבדו החשוב שיוכל לדון ולהורות. אבל בעלי המשנה אינן יכולים להורות שאין פוסקין הלכה מתוך המשניות. לפי שיש משניות שסותרות זו את זו וצריכין לתרצן וזה התלמוד:
יוצא מהם אחד ואמרו ואשה בכל אלה לא מצאתי לפ"ז פירושו שלא תצליח אחת מהן לתלמוד שדעתן קלה:
זה אברהם שבאלף הדורות לא נמצא הגון לקבל המילה אלא אברהם שהיה הגון מכל קדומיו ועיין בענף:
זו שרה שעם היותה צדיקת לא היתה בשלימות. שהרי צחקה על בשורת הזרע ואמרה אחרי בלותי היתה לי עדנה כמסופקת בדבר ולא האמינה בנפלאות ה' ונמצא אם כן שבכל אלף הדורות לא נמצאת אפילו אשה אחת צדיקת בשלימות:
זה עמרם שהיו בו ב' מעלות שלא נמצאו בזולתו שתיהם יחדיו. האחד שהיה גדול הדור וכדאי' בפ"ק דסוטה. והשני שלא חטא כלל שבעטיו של נחש מת כדאי' בפ' במה בהמה. ולכן יצדק יפה לומר בו אחד מאלף מצאתי להיותו שלם בחכמה וביראת חטא:
זו יוכבד שאע"פ שהיתה צדיקת כדאי' בפ"ק דסוטה. לא היה נקיה מהחטא לגמרי מכיון דלא נמנית עם המתים בעטיו של נחש:
זה משה שהוא לבדו נמצא עד היום ההוא שלם בקדושה וענוה כמו שהעידה התורה עליו:
נשי דור המדבר שאע"פ שהיו כשרות כדאמר רבי בסמוך. מ"מ לא נמצא באחת מהן מעלה זו שנמצאת במשה:
אסורות לבעליהן פי' שעבדו את העגל והשתחוו לו. והנשים לא עבדוהו [מת"כ]. או פי' שהן אסורות כשהיו נשואות לאסורות להן כשנצטוו על העריות כמ"ש ז"ל גבי בוכה למשפחותיו על עסקי משפחותיו [יפ"ת]:
לא הייתי נותן לו בתמיה. והכוונה משום שאין ה' חפץ אפילו במיתתן של רשעים. ולכן היה הקב"ה נותן לו כמה אבנים טובות כדי שישלח את ישראל כדי שלא יצטרך לבוא עליו בפורענות ומיתה. אלא שראה חכמתו יתברך שלא היה רוצה לשלחם בשום צד. ולכן הוצרך להכריחו ע"י המיתה ומכות. וא"כ שפיר קאמר ביוקר עומדים כיון שהוצרך להשחית המצרים שזה קשה בעיני ה' מנתינת כמה ממון:
הלא בדמים נטלן כו' ר"ל שאע"פ שלא נתן לו מעות. המכות ששלח עליו הוא נחשב לקושי יותר ממעות ואבנים טובות. כי ידוע שה' אוהב משפט הטבע ולא ישנהו כל שאפשר. וא"כ משפחות הכנים והערוב שהן נס כנגד הטבע קשה בעיני ה'. אלא שעשה כן להכרח הצלת ישראל וזה כמוציא ממון: