עץ יוסף על ויקרא רבה יט:ה

זש"ה וימים רבים לישראל כו' משום דזוב דמה ימים רבים היינו שלשה כדלקמן וקשה אמאי קרי להו רבים ובעי למימר משום דהוו ימים של צער. מייתי האי קרא דוימים רבים דהיינו משום דהן של צער כדמפרש בסמוך ומכיון דמייתי קרא מפרש כוליה כדרך המדרש:

עזריה בן עידו הנביא אע"ג דכתיב התם ועזריהו בן עודד היתה עליו רוח ה'. קים להו שעודד היינו עידו הנביא שנתנבא בימי ירבעם ונתן אות שנקרע המזבח וכן היה. וכדאי' בס"ע פ"ך שעידו הנביא נתנבא על המזבח שבבית אל. וע' ביפ"ת:

עתידים ימים אע"ג דהאי קרא לשעבר מיירי אין תימא שדברי הנביא ידברו בעבר וירמזו בעתיד. ודייק זה מדכתיב התם ואתם חזקו ואל ירפו ידיכם משמע ליה דלעתיד נמי מיירי מכיון דאשכחן חזקו ידים רפות דמיירי לעתיד:

שאין מדת הדין נעשית. ופי' אלהי אמת דין אמת מגזרת אלהים לא תקלל:

שעתידין סנהדרין שהן מלמדי התורה:

חזקו ידים רפות אע"ג דלא כתיב הכא. מכיון דכתיב הכא חזקו אל ירפו ידיכם דרמיז ליה קאמר כי כאן משמע האי ענינא. ואע"ג דלעתיד מיירי בישעיה. מ"מ ס"ל שנא' ג"כ הכא:

נראין כאילו רפות. משום דקאמר שנא' זה גבי אסא והתם לא יצדק רפות וכושלות שהרי לא היו בגולה. להכי מפרש נראין כאילו רפות נראין כאלו כושלות. והרד"ל כתב וז"ל נראה שדורש כלפי הקב"ה לר' יודן וכמ"ש צור ילדך תשי. ואמר לישראל חזקו במע"ט שלכם כח ידים וברכים שלמעלה כביכול שנראין כאילו רפין שאין כח הנהגתם מתגלה בעולם בזמן שאין ישראל עושין רצונו עכ"ל:

למפגרי לבא פי' למשברי לב:

ימהרו חומתה ת"י יכבשון שורא פי' שישברו החומה:

שהן דוחקין את הקץ. בתפלה ובתחנונים. וע' ביפ"ת:

נקם יבוא גמול אלהים מי שהוא עתיד כו' הוא יבא ויושיעכם. כצ"ל [רד"ל]:

וכי ימים רבים היו משום דפשטיה דקרא במה שעבר מיירי [כדכתבתי לעיל] דהיינו מה שחטאו בימי ירבעם ואביה ולהכי פריך וכי ימים רבים היו כי לא היה כל ימי מלכותם רק עשרים שנה. ומכיון דאשכחן שישראל חטאו ימים רבים טפי מהנך כגון בימי השופטים לא היה ראוי לקרותם ימים רבים:

ימים של צער כדכתיב והעתים ההם אין שלום ליוצא ולבא וגו':

של צער והמצטערים מרגישים הרבה בהמשך הזמן. וזה שאנו מבקשים (תהלים צ') שמחנו כימות עניתנו שנות ראינו רעה:

ג"ח בראשונה כו' ובתנחומא סדר זו אי' חדש מן הראשונה וכל אותה השנייה וחדש מן השלישית. [וכדפליגו ר"י ור"ע במתני' דב"ב גבי חזקה ע"ש רד"ל]. וכן הוא באסתר רבה. וכיון שלא עברו אפילו החצי לגירסת התנחומא ואסתר רבתי. ולפי גירסתנו לא עבר עכ"פ יותר מהחצי איך קורא אותה ימים רבים. אלא ע"י שהיו של צער דבשני אליהו לא היה תבואה כלל כדאי' בפ' המקבל להכי קורא אותה ימים רבים:

וכי ימים רבים היו קשה הא באמת ימים רבים היו לישראל. וי"ל שהוקשה להם כיון שכבר נגזרה גזירה ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה. ולא עבדו כי אם רד"ו שנה. ובתוך אותו זמן אמר ויהי בימים הרבים ההם. וכי רבים הם. ולכן קאמרו ע"י שהיו ימים של צער שגם בלילה לא שכב לבם מעוני ומרוב עבודה והיו מעמידים אותם בקרות הגבר למלאכתן כנודע. לכן קראם ימים רבים שהקב"ה חשב להם לילות וימים [גבול בנימין]:

שמונים ומאת יום וכי רבים היו. שאם לענין הסעודה היה רבים. לענין להראות כבוד עשרו הגדול מועטים הם. עד שנצטרכו במדרש אסתר לומר שששה תסבריות [פי' אוצרות] היה מראה להם בכל יום. או שמיני יציאות הראה להם. אך מפני שהיו ימים של צער לישראל בהראות עשרו שהיה שם כלי בהמ"ק ובגדי כהונה גדולה נחשב להם לימים רבים גם לגבי הראות עשרו:

ימים שנים רבים שלשה. ומסיים בת"כ יכול שנים ושלשה והרי ה'. וכי נאמר ימים ורבים. והלא לא נאמר אלא ימים רבים הא כיצד ימים האלו יהיו מרובים על הב' וכמה הן הוי אומר ג' וע' שם בקה"ע:

מכאן ואילך משעברו ג' ימי הזיבה הרצופים ויכנסו ז' נקיים אע"פ שהיא טמאה לבעלה אין דינה כנדה כאשר היתה בג' ימי הזיבה שמטמאה משכב ומושב וכלים כטומאת הנדה כדכתיב כימי נדתה תהיה. אלא דוה שמה ואינה מטמאה כנדה. וכדי שלא יקשה א"כ למאי הילכתא מקיש לה לנדה כדכתיב שם והדוה בנדתה. מייתי דר' שמלאי דקאמר והתורה קוראה אותה נדה כו'. והרד"ל גריס והתורה קורא אותה דוה ועי' שלהי איכה רבה:

ומשמרת ז' ימי נדה. ז' נקיים שהיא טמאה לבעלה כשבעת ימי הנדה. וזהו צער גדול שאין ימי הזוב עולים לה כלל למנין השבעה כמו בז' ימי הנדה שימי שפע הנדות מצטרפים למנין הז':

ע"י שפירשה מבעלה קורא אותה נדה. שהוא לשון נדוי וריחוק שתרגום נדה רחיקה:

ומה אם האשה כו' משום דקשה ליה לר"א בנו של ריה"ג ג"כ מה שקשה ליה לר' שמלאי היכי מקיש לה לנדה ומתרץ לה ר"א דלא מקיש רק ימי הזוב ממש לא כל הי"א ימים. ולמאי דקשה לן א"כ מאי קמ"ל הא כבר כתב לה. לה"ק דקרא אשמועינן לשום לב לפרישתינו מבהמ"ק כל כך שנים כי רע הדבר ובעי למבעי רחמי מכיון דדוה בג' ימי הזוב מיקריא נדה מפני שפירשה ג' ימים אנו שפירשנו מבית חיינו כו':