עץ יוסף על ויקרא רבה טו:ט

מדוד דינרין ומתנות:

מדהבת לשון דאבון:

ששך עושר כנחש צ"ל ששף עמה כנחש. או צ"ל שנושך ועושה כנחש [יפ"ת בויק"ר פ' י"ג סי' ה']:

על שום על גחונך כו'. פי' שנקרא ספחת ע"ש הדבק הנחש לעפר שהולך על גחון. וספחת לשון דבוק וחבור. והרד"ל פי' דהיינו שסוחף מעיו כמ"ש בפרד"א פי' י"ד ודרש ספחת כמו סחפת:

שהיתה מבהרת פי' לשון בהרת ר"ל שתהיה ישראל עושה רושם שאין להם חלק בי"י כבהרת שהוא רושם בגוף. ולכן גזרה כתבו על קרן השור:

על קרן השור מי שיש לו שור יחקה על קרנו. וע' ביאורו בב"ר פ"א:

מכחה של זקן יצחק אבינו ע"ה שבירך אותו על חרבך תחיה ועל זה סמכת אדום. וזו היא העומדת להם בזמן הזה:

על שום והיה בעור בשרו. דריש בשרו לשון שר. והוא יצחק. והכוונה באומרו בעור בשרו שהוא מעור בשרו כלו' שהוא נתלה ונשמח בברכת השר זקנו. א"נ דריש בשרו לשון בשורה כלו' שבא מכח בשורת הזקן שבשרוהו בברכתו:

לפי שבעוה"ז כו' דרך המדרש לסיים בעניינא דלעתיד לסיים בדבר טוב:

רואה את הנגעים לפיכך כתיב והובא אל אהרן הכהן:

וזרקתי עליכם מים טהורים. קשה טהרת נגעים מאן דכר שמיה גבי וזרקתי עליכם מים טהורים. דפשיטא דטומאותיכם וגילוליכם דכתיב התם היינו טומאות עונות כדכתיב בתריה ונתתי לכם לב חדש וגו' ואת רוחי אתן בקרבכם וגו'. אמנם הכוונה בזה משום שהנגעים בישראל אינם טבעיים. רק בתוכחת על עון. על כן אין רפואתם כי אם על פי הכהן המורה לצדקה והוא המישר אותו אל תשובה בהודיעו עצם חטאתו והתעוררת המצורע אל התשובה ע"י הסגירו באותן הימים. ובשנוי מראה נגעו. ולכן לעתיד שי"י יהיה מטהר את ישראל ומכין לבם ליראה את שמו תהיה הישרתם יותר נכונה בלתי צריכה להישרת הכהן [יפ"ת]: