עץ יוסף על ויקרא רבה טו:ח

כיצד ראיית נגעים אל כל מראה עיני הכהן קאי. דמיניה ילפינן שטהר הכתוב בית הסתרים וכדאי' בתורת כהנים. ואיידי דמייתי הא מתני' מייתי נמי משנת כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו וכו' השנויה אחריה בפ"ב דנגעים. כיון דשייכי לפ' דידן. ומייתי נמי תוספתא דתני עלה מי ראה נגע מרים כו':

האיש נראה כעודר וכמוסק זתים. כעודר בבית הסתרים. וכמוסק בבית השחי. האשה כעורכת וכמניקה את בנה. כעורכת בבית הסתרים. וכמניקה את בנה תחת הדד כאורגת בעומרים לשתי ליד סימנית. ר"י אומר אף כטוה פשתן לשמאלית. וכשם שהוא נראה. כצ"ל וכן הוא במשנה פ"ג דנגעים. ובת"כ. והכי פירושו כעודר בבית הסתרים כחופר הוא לענין בית הסתרים והוא בית הערוה. שהחופר בקרקע דרכו לפשוט רגליו. ולזה אמר שכל מה שיתגלה מבית הערוה בהיותו במצב אשר יהיה החופר בקרקע יטמא בנגעים. ומה שאין יראה בהיותו בזה המצב אינו מטמא וכמוסק פי' מלקט זתים ובוצר אותם. בבית השחי כלו' לענין בית השחי. שהמלקט זתים דרכו להגביה זרועותיו וכל מה שיתגלה בבית השחי בהיותו במצב אשר הוא המוסק זתים טמא. ומה שלא יראה לא באשה כעורכת פת בבית הסתרים שהעורכת מפשקת את רגליה. וכמניקה את בנה לענין מה שיהיה לה מהנגע תחת הדד דמה שנראה בהיותה מניקה את בנה אינו בית הסתרים. וכאורגת בעומרים בצמר לשחי. שמרימה ידה הימנית לארוג ומגלה בית השחי. כטווה פשתן שדרך הטווה להגביה ידה השמאלית:

לתגלחתו כשמטהר שצריך לגלח את כל שערו דמה שאין מטמא בנגעים אינו צריך גילוח:

ר"מ אומר כו' טעמיה תניא בפ' אד"מ כל ריב וכל נגע מקיש ריבים לנגעים ונגעים לריבים. מה נגעים ביום אף ריבים ביום. ומה ריבים שלא בקרובים אף נגעים שלא בקרובים. ורבנן לא מקשי. סברי דיני ממונות בלילה:

זר אינו רואה ניחא ליה למימר טעמא דאתי לכ"ע. אבל טעם קרוב ליתא אלא לר"מ. וע' בצאן קדשים:

זר אינו כו' ולא קשה מהכא למ"ד לעיל פ' י"א דכל מ' שנה לא נמנע משה מכהונה גדולה. דהא מתרצי בפרק טבול יום שאני מראות נגעים דאהרן ובניו כתובים בפרשה:

אנא כהנא דהקב"ה כהן הוא כדאמר בסנהדרין אלהיכם כהן הוא דכתיב ויקחו לי תרומה:

אנא מסגירה שהסגרה ע"י שכינה היה מכיון דהעם לא נסע וזה מפני כבוד השכינה כדמפרש ואזיל:

העם היה עם השכינה. דס"ל שהטעם שהעם לא נסע הוא מפני שהיה עם השכינה שלא יכלו לנסוע אא כשהשכינה הולכת לפניהם כאומר וה' הולך לפניהם יומם וגו'. ומה שהשכינה לא נסעה היינו מפני שהיתה ממתנת לה. שה' הוא המסגירה והמטהרה. ולא ס"ל שטעם עכוב העם עד האסף מרים כדי לחלוק לה כבוד בעלמא על שהמתינה למשה כשהושלך ליאור. כמ"ש רש"י בחומש:

כ"ד מתנות פרשתיו לעיל פ' י' סי' ג':

במתלא אמרי במשל אומרים:

דאכל בהדי קירא פי' הערוך מי שאוכל קור של דקל הרך ואינו שומרו כראוי. לוקה בקורתו של דקל. או פירושו מי שאוכל עם עוף שקורין אותו קורא יפול עליו הפת שצדין בו העופות יהי שלחנם לפניהם לפח מתרגמינן רומיהון לקלא: