עץ יוסף על ויקרא רבה טו:ב

אפילו רוה"ק דכיון דקראי דגביה בחכמה ותורה משתעי כדכתיב התם והחכמה מאין תמצא וגו' והחכמה מאין תבא וגו' ובתריה אז ראה ויספרה וגו' ודרשינן ליה לעיל בב"ר פ' כ"ד בתורה. מאי טעמא להזכרת רוח ומים בהדייהו. אלא דברוה"ק ותורה קמיירי. והא דכתיב התם בעשותו למטר חק יש ג"כ לפרש בתורה ע"ד יערוף כמטר לקחי:

שמתנבא ספר אחד הכל לפי הכנת הנביא וכפי צורך השעה וכפי תכונת הדור:

ויש שנים כגון משה שכתב ספרו וספר איוב. ושמואל שכתב ספרו וספר שופטים ורות. וירמיהו שכתב ספרו וספר מלכים וקינות כדאי' בפ"ק דב"ב:

א"ר סימון שני פסוקים נתנבא. כצ"ל [א"א]:

אפילו ד"ת דריש ומים תכן במדה על התורה שנקראת מים שנאמר הוי כל צמא לכו למים. כן אי' בילקוט:

שנתנו מלמעלה הזכיר זה מפני שמזה הטעם נקראו מים כדאמר בחזית פסוק כי טובים דודיך מיין נמשלה תורה למים מה מים מן השמים כו':

יש זוכה כו' כההיא דאמר בפ' כל היד מלאך הממונה על הריון נוטל טיפה ומעמידה לפני הקב"ה ואומר טפה זו מה תהא עליה חכם או טפש. ומשמע שנגזר עליו חכמה או טיפשות. ויש שנגזר עליו שיהיה לבו מוכן למקרא שבמעט יגיעה ישיגה. והמשנה קשה אצלו ולא ישיגה אלא ביגיעה רבה. ויש שנגזר עליו שיהיה לבו מוכן למשנה שבמעט יגיעה ישיגה אבל שאר דברים לא ישיג אלא ביגיעה רבה. וטעם היות זה מוכן יותר מזה אפשר כפי מעשיו הנודעים לו יתברך מתחלה. או כפי הוראת מזלו או טבע מזגו:

רוחו יתירה פי' בעל גאוה:

רוחו קצרה רוח נמוכה בעל ענוה:

קטיקטון סכלות מעט [מעריך]:

חציו מים ידוע שהיסודות הם ד' אש אויר מים עפר. וכנגדן יש באדם המרה הירוקה והדם והלבנה והשחורה. המרה הירוקה חמה ויבשה כטבע האש וזאת המרה אצל הדם כמו הקצף העולה מן היין כשמרתיח כן הוא קצף הדם כשירתיחנו חום הכבד. והדם הוא חם ולח כטבע האוירי. והלבנה קרה ולחה כטבע המים והיא מותרי הדם שלא נתבשל. והשחורה קרה ויבשה כטבע העפר והוא שמרי הדם. וחציו מים וחציו דם הנזכר כאן הם ב' החלטים הנזכר שהם הדם שהוא כנגד האויר והלבנה שכנגד המים. ולכן אמר שבהרבות המים נעשה אידריפיקוס [פי' בלשון יוני ורומי בעל חולי הנזילה המים] [מוסף הערוך] כמו שכתבו הרופאים שכשתרבה הליחה הלבנה בכל הגוף תמשוך השדפון הבשר או דרופיסיאה. וכשהדם רבה נעשה מצורע כמו שכתבו הרופאים שבהתערבות הדם יעורר הארס והשחין:

ונעשה מצורע וז"ש להלן כשהולך אצל הנדה בניו מצורעים שע"י רבוי הדם באמו גורם בטבע הולד ג"כ רבוי דם וממילא צרעת רבה [רד"ל]:

אדם או דם פי' אם חטא ירבו המים או הדם: