עץ יוסף על ויקרא רבה יא:ט

ראש חולה מלשון מחול הכרם. ומחול פי' עגולה. וירצה שיסדר הצדיקים סביבו כעגולה. והוא יתברך יהיה באמצע. ולהיות השי"ת באמצע אמר שיהיו מראין אותו באצבע. שהאמצע נראה לכל המסובבים. ומ"ש שהקב"ה יהיה ראש חולה הוא היותו באמצע כמו המרכז לעגולה [יפ"מ]:

שיתו לבכם לחילה ואע"ג דפשטיה דהאי קרא מיירי בירושלים כדכתיב התם הר ציון ירכתי צפון וגו' סובו ציון. י"ל הרמוז בתיבת חילה מיירי בג"ע. דאפשר שהכתוב ידבר בענין זה וירמוז בענין אחר:

לחולה כתיב לשון מחול הכרם דתנן בכלאים:

והן עולין עליו בעולמא. צ"ל והן חלין לפניו בעלמות [יפ"ת] ופי' שהם ירקדו לפניו בחוזק ובזריזות [כמ"ש בש"ר ותלך העלמה שהלכה בזריזות. ופרש"י כעלמה בכל כחה]:

ואומר פי' שכל אחד יאמר כי זה וגו':

בעלמות בזריזות כצ"ל כמו שפירשתי לעיל:

עלמות כאלין עולמתא. זה פי' אחר ור"ל שהם חלות במחול כעלמות פי' נערות החולות במחולות. וזהו שסיים המדרש כמד"א בתוך עלמות תופפות:

תרגום עקילס איתניסא עולם שאין בו מות. כתב הערוך לשון יון תנסיא מות. והאל"ף שבראש התיבה מהפך פירושה מן מות ללא מות וזהו עלמות אל מות [מעריך] ור"ל שאותיות אחה"ע מתחלפין והעי"ן מתחלף באל"ף. או מפרש עלמות שעולות על מות. ושני תיבות עולם שאין בו מות דקאמר המדרש אינו מדברי עקילס אלא דברי המדרש הוא שמפרש מילתא דעקילס דר"ל עולם שאין בו מות. עוד כתב המעריך וז"ל ודע כי עד היום יש בספרי הרופאים מרקחת ששמה אתוסיא לומר שמצלת מן המות:

עלמות בשני עולמות וכדאמר בפ' אין מעמידין גבי עלמות אהבוך קרי בי' עולמות. וע' מ"ש בקהלת רבה פ"א סי' למ"ד: