עץ יוסף על ויקרא רבה יא:ח

נמשלו ישראל לעוף. דכתיב יונתי בחגוי הסלע. וכתיב כנפי יונה נחפה בכסף:

חוץ מזקניהם היינו ת"ח כדאמר בקידושין אין זקן אלא זה שקנה חכמה. כי בעצתם וזכותם ישראל עומדים כדלעיל בש"ר פ"ג. ולהכי אידמו לכנפים כי הם סוככים בכנפיהם על ישראל:

גדולה זקנה כו' ר"ל דאע"ג דסתם זקנים הנאמרים בפסוק הם חכמים כדלעיל. מ"מ גדולה הזקנה ממש הילכך אם החכמים הם זקנים ממש הם חביבין ודאי. אבל אם נערים הם נטפלה להם ילדות כי אין דעתם שלמה מצד הילדות. ולכן אינם חביבין בהחלט. וע' בתנחומא ס' שמיני ומ"ש שם:

עלה אל ה' כו' וזה בסיני היה שפרשה זו קודם מ"ת נאמרה כדפרש"י בחומש:

אף לע"ל כו'. ר"ל לא מיבעי בעוה"ז אלא אף לע"ל שכל הארץ ימלא דעה את ה'. על כל זה יחלוק כבוד לזקנים בחכמה ובמנין. שגם אז יהיו החכמים מכובדים שכפי הכנת האנשים עכשיו יתחכמו אז ויתחלפו במדרגה זה מזה:

עתיד הקב"ה לישב כגורן. פי' שיהיה יושב אצלם בעגולה כגורן כדרך המלכים כדמפרש ואזיל. והיינו נגד זקניו כבוד פי' כבוד ה' יהיה נגד זקניו בהיותם יושבים בחצי עגולה ורואים זה את זה:

וכי בגורן היו יושבין. הא אין כבוד מלכים לישב בגורן. ובפ"ק דחולין גרסינן מאי גורן ממש. אטו שעד שומרון גורן הוה:

כי הא דתנינן כו' ר"ל שמקום מושבם נקרא גורן להיותו כחצי עגולה כגורן. וע' מ"ש בש"ר:

כדי שיראו זא"ז פרש"י שיהיו רואים זה את זה להיות שומעין איש דבר חבירו ומתוכחים זה עם זה עד שיצא הוראה כהלכה. שאילו היו יושבים בשורה שלא בעגולה אין בני השורה רואה את בני סוף שורתו. ובעגולה שלימה לא היו יושבין כדי שיהיה מקום לצאת ולבא. והיפ"ת כתב מפני סופרי הדיינים:

אני חמיתי מצומצם ביניהון. פי' אני ראיתיו כו' ור"ל שלמה ברוה"ק ראה שעתיד שהקב"ה יושב עם הזקנים כדלעיל. ואמר נודע בשערים בעלה על עתיד שאז יהיה נודע וניכר שמראים עליו כאילו באצבע. ולפ"ז אשת חיל רמז לכנסת ישראל. ובעלה רמז על הקב"ה ע"ד תקראי אישי: