עץ יוסף על ויקרא רבה א:ו

פתח יש זהב כו' טעמו לפרש דויקרא אל משה למיעוטא אתא שהוא לבדו יבוא באהל מועד כטעם האגדות הקודמות. אלא דס"ל דמאי דמעטינהו מאהל להורות שמשה חביב לפני ה' אע"פ שלא הביא דבר במלאכת המשכן טפי מכל אותם שהתנדבו במשכן. ולהכי דריש האי קרא בענין זה. וברישא דריש ליה דאשמועינן דדעה עדיפא מכל כסף וזהב. והדר מפרש ליה לענין משה שדבורו היה חביב לפני ד' מכל נדבת הכסף והזהב. ומה שאמר יש זהב הכל הביאו כו' פירושא אחרינא הוא אע"ג דלא קאמר ד"א. כי מצינו כיוצא בו רבים במדרש:

מתלא פי' משל אומרים:

דעה קנית מה חסרת ר"ל דקונה דעת לא יחסר כל טוב. וזהו דקאמר קרא וכלי יקר שפתי דעת פי' וכלי יקר דאית ביה כלהו. היינו שפתי דעת. וא"ת לפירוש זה מ"ט להזכרת השפתים. וי"ל משום דמינכרא חכמה בהו כאומר לב חכם ישכיל פיהו:

יש זהב הכל הביאו כו' כבר כתבתי שזה פירושא אחרינא. דלפירוש קמא אתא קרא לאשמועינן כי טוב לאדם מכסף וזהב קנין הדעת. אבל לפירוש זה אתא קרא לאשמועינן שדבורו של משה היה חביב לפני ה' מנדבת כל ישראל. וא"ת מאי נפקא מינה מאי דהוה הוה. וי"ל דילפינן מזה דה"ה דכל דבור טוב חביב מהקרבנות לפני ה'. ונ"מ לתפלה דעדיפא מהקרבנות וכמ"ש חז"ל גדולה תפלה מהקרבנות שנא' גם כי תרבו תפלה וגו':

וזאת התרומה לא גרסינן ליה דלית מינה ראיה שהביאו. אלא גרסינן הביאו את תרומת ה':

אלא למשה לדבר עמו והוא ג"כ מדבר עם ה' שהיה שואל לו כל ספקותיו בשמועותיו: