עץ יוסף על ויקרא רבה א:ד

פתח אז דברת כו' ס"ל שויקרא אל משה אתא לומר שהוא לבדו יבא באהל מועד. ומשם למדנו כחו של משה שהוא לבדו מקבל הדבור וכשיטת האגדה דריש פרקין. ומייתי סמך מהאי קרא דכתיב שויתי עזר על גבור דמפרש ליה במשה. והגבורה הוא סבלו הדבור שקשה לששים רבוא כדלקמן. ומכיון דמייתי האי קרא מפרש ליה ברישא בשאר אנפי:

בדיבור ובחזון שהם שני לשונות קשות במדרגת הנבואה (כדלעיל בב"ר פ' מ"ג סי' ז') שהוא מצד תוקף הדין הקשה. ופירש טעמו בצדו באומרו לחסידך שנקרא חסיד המתחסד עם קונו בהיותו מצד החסד כמו שנא' תתן אמת ליעקב חסד לאברהם. ובמדת חסדו היה לו כח להמתיק בטוב אל השני מדות של תוקף הדין ונהפכו לטובה. אך שמא תאמר אם היה מצד החסד איך נעשה דין על ידו בהריגת הד' מלכים וחיילותיהם. ע"ז אמר ותאמר שויתי עזר על גבור דכתיב ויכם וירדפם שרדף הרוגים שנהרגו כבר מן השמים. כלו' שלא נעשה הדין על ידו אלא הדבר היה בעזרת האל כי מן השמים נלחמו עמם. ואברהם לא עשה להם מאומה. וממילא נשאר אברהם במדתו מדת החסד כראוי [נזה"ק]:

חסד לאברהם ומדתלי חסד ביה משמע שהי' עושה חסד והוא מדת החסד:

שהרג ד' מלכים ולכן נקרא גבור שהרג כ"כ בזמן מעט עם היותו במתי מעט דהיינו ילידי בית שי"ח וכ"ש למ"ד זה אליעזר. ומהו שהודיעו ה'. הוא שמאתו היה הדבר שעזרו. וכדר' יצחק שה' הורג ואברהם רודף. ולולי זה לא תועילנו גבורתו הטבעית:

רודף הרוגים דכתיב ברישא ויכם והדר וירדפם:

בדוד שנדבר עמו ע"י נתן הנביא. וא"ת כיון דלאו ממש עמו דבר מה בצע בהיות הדבור בדבור ובחזון. וי"ל כיון דלצורך דוד באה הנבואה לנתן בשני אלה היתה גדולה לדוד שבעבורו זכה הנביא שגדל כחו לקבל הנבואה בשני המדרגות הקשות:

י"ג מלמות וגבור בטבע לא יוכל להיות עושה מלחמות רבות ולהצליח בכולם. רק אנכי שויתי עזר על גבור:

לצרכיהן של ישראל להצילן מהאויבים ולהרחיב גבולם:

חמש לצורך עצמו היינו א' מה שהכה לפלשתים מאתים איש והביא ערלותיהם להתחתן במלך שאול. והב' מה שהכה להעמלקים שלכדו את צקלג ולקחו נשיו ובניו. הג' מה שלכד את מצודת ציון היא עיר דוד. שאמרו לא יבא דוד הנה. והד' מה שהכה בפלשתים בבעל פרצים שנתקבצו לבקש את דוד. והה' מלחמת אבשלום [יפ"ת]:

מה אל פה וגו' במראה. ומראה וחזיון היינו אחד. שחזון נגזר מן חזה ומראה נגזר מן ראה. וחזה וראה ענין אחד הוא. וע' יפ"ת:

בנוהג שבעולם כו' פרשתי לעיל סי' א':