עץ יוסף על ויקרא רבה א:יב

נבואה מצויה באה"ע אין הכוונה בדבור מיוחד בהגלות שכינה. אלא הכוונה על הנבואה הטבעית והוא השגתם מהשפע השופע על השכל כפי הבנתם שמתחלה היתה נבואה זו מצויה באו"ה כי הראוי ומכוין עצמו אליה היה משיג מה שבחקו להשיג. אמנם משהוקם המשכן גם מין השפע הטבעי מהנבואה ג"כ נסתלקה מהם. [ולכן היו מרגישין בקול הדבור ומתחלחלין ממנו (כמבואר בסי' י"א) ומשהוקם המשכן לא הרגישו עוד. רד"ל]:

הרי בלעם מתנבא כו' לא הוקשה מנבואותיו של בלעם המפורשות שדבר ה' בו בהגלות שכינה. כי ידוע שזה לטובת ישראל להשיבו אחור ממחשבתו הרעה. רק מקשי ממה שהיה מתנבא מתחלה שהיה מפורסם באומות למגיד עתידות וכיוצא ולכן אמר לו בלק כי ידעתי את אשר תברך מבורך. וזה מצד הכנתו בשכלו היה. מכאן הוקשה להם למה לא נסתלקה ממנו השגה זו אחר שהוקם המשכן אם ה' הסיר ההשגה מכל המוכנים לה משהוקם המשכן. והשיב שנבואת בלעם הוצרכו להגיד טובתן של ישראל שאילו אחד מישראל ברכם יאמרו אה"ע שקר דבר. אבל בהיות בלעם השונא המברך את ישראל ישימו אה"ע יד לפה כדאי' בדברים רבה פ"א. ולכן לא הסיר ה' מבלעם כח נבואתו מתחלה כדי שיהיה מוכן באחרונה וגם כדי שיתפרסם באה"ע אמתת דבריו [יפ"ת]: