עץ יוסף על שיר השירים רבה ח:י:ב

שעשויה שורות כו'. שהיו יושבין שורות שורות של חכמים, ככרם זו הנטועה שורות שורות של גפנים:

שהמו אחרי הבעל ולפיכך באו עליהם המונים שהמו אחריהם המוני מלכים. כל זה יתיר, וצריך לומר במקומו שהמו עליה המוני מלאכים (אות אמת). ורצה לומר שקטרגו שלא ליתן התורה לישראל:

הדא הוא דכתיב מלכי צבאות ידודון כו'. מפרש ליה דקאי על המלאכים, וכמו שדרש ליה בשבת פ"ט דף פ"ח ע"ב, אלא דשם דרש ליה בענין אחר, וגם שם מביא מלאכי צבאות (ואף שבקרא כתיב מלכי צבאות, יש לומר שלפי שרצו לפרש הקרא על המלאכים הוסיפו האלף להסברת הענין). ור' יודן אמר שלפיכך כתיב מלכי ולא מלאכי לרמוז שאפילו מיכאל וגבריאל שהם מלכיהון דמלאכיא גם כן קיטרגו על נתינת התורה, וכן איתא בילקוט תהלים ס"ח אל תיקרי ידודון אלא ידדין, שהיו נושאין ונותנין עם משה אבי החכמה אבי הנביאות שעלה שמים והוריד התורה. ורבי יודן בשם עצמו אמר ידודון ידדון, שהיו מדדין פיטקין, פירוש שהיו משליכין פיטקין לפני הקדוש ברוך הוא כמו שכתוב ועל עמי ידו גורל שפירושו השליכו גורל וכן כאן ידודון פירושו משליכין פיטקין, שלפי שלא היה להם העזה כל כך שידברו בפיהם לכן כתבו הקטרוג על פיטקין והשליכו לפני הקדוש ברוך הוא:

רבי יודן ברבי סימון אמר ידודון בהליכה כו'. עיין מתנות כהונה, אבל לפי שטחיות המדרש נראה שכל המאן דאומרים פירשו הפסוק בענין הקיטרוג, ולכן נראה על פי מאי דאיתא בשוחר טוב מזמור ח' ובילקוט תהלים שבמתן תורה קיטרגו המלאכים ואמרו אישורך הוא שתתן התורה בשמים, ואמר להם הקדוש ברוך הוא אינה ראויה להתקיים בכם כו', ועשה הקדוש ברוך הוא חסדו ונתן אותה למשה ככלותו לדבר כל הדברים אל המלאכים, וכיון שירד משה ועשו ישראל אותה מעשה ונשתברו הלוחות שמחו מלאכי השרת ואמרו עכשיו תחזור התורה אלינו, וכשעלה משה לקבל פעם שניה את הלוחות אמרו מלאכי השרת רבונו של עולם והלא אתמול עברו עליה כו', אמר להם הקדוש ברוך הוא בכל שעה קטיגרון ביני ובין ישראל והלא כו' עיין שם, ובזה יבואר דברי רבי יודן ברבי סימון דהיה קשה ליה כפל ידודון ידודון לכן מפרש ידודון בהליכה היינו כשהלך משה פעם ראשון לקבל הלוחות, ידודון בחזירה כשחזר פעם שניה לקבל לוחות שניות שבשתי הפעמים קיטרגו:

רבי אחווה כו' עשאן מרוצין כו'. גם לו היה קשה הכפל ידודון ידודון, לכן תירץ דלכן כתיב כפל להורות שכל כך היו זריזין לרוץ ולקטרג עד שהיו רצין אחד להעביר את חברו, וכההיא דאחימעץ (דשמואל ב' י"ח, כג) דכתיב שם שהיה רץ והעביר את הכושי, ומצינו כענין הזה במלאכים דכתיב (זכריה ב, ז-ח) והנה המלאך הדובר בי יוצא ומלאך אחר יוצא לקראתו ויאמר רוץ וגו', וכתב הרד"ל שאפשר לגרוס מקרא זה לכאן:

והוא מחלקה שלל. כן צריך לומר:

הודך הוא אישורך היא. כן צריך לומר (אות אמת):

אישורך. לשון אשר קדריש:

אמר לון לית שוקה. כן צריך לומר (אות אמת). ופירושו אין תאותה של תורה יוצאת מעמכם, כלומר גזירותיה ומצותיה אינם שייכים אצליכם וכדמפרש ואזיל:

סדקאריס. אומן עושה מלאכת מחשבת מחט סידקית, והמעריך פירש אומן במלאכת המשי:

שבית שבי לקחת מתנות באדם אלו הלכות. כן צריך לומר (אות אמת). ולפי הדרשות הנזכרים לעיל יתפרש סיפיה דקרא נתן את הכרם לנוטרים, שהמלאכים אמרו להקדוש ברוך הוא שיתן להם התורה ללמוד ולעשות אותה, אבל הקדוש ברוך הוא נתן את הכרם לנוטרים היינו למי שאפשר להם לשמור אותה, ולא נתן למלאכים כי הם אי אפשר לעשותו כנזכר לעיל (הגר"א). ואמר איש יביא בפריו אלף כסף, שלכל אחד מהצדיקים מוסרים לו כפי מעשיו אלף מלאכים כמה דאת אמר (תהלים צא, ז) יפול מצדך אלף, וכמו שאמרו בתנחומא סדר ויצא (סימן ג), ועיין במדבר רבה פי"ב (סימן ג):

כל מקום שהשרה הקדוש ברוך הוא תורתו השרה שכינתו. וכדאיתא בשמות רבה ריש סדר תרומה, משל למלך שהיה לו בת יחידה (הא דמדמה התורה לגבי ה' כבת יחידית, הוא משום שהיא חמדה גנוזה שמשתעשע בה) בא אחד מן המלכים ונטלה ביקש לו לילך לארצו וליטול אשתו, אמר לו בתי שנתתי לך יחידית היא, לפרוש ממנה איני יכול, לומר לך אל תטלה איני יכול לפי שהיא אשתך, אלא זו טובה עשה לי שכל מקום שאתה הולך, קיטון (פירוש בלשון יון חדר, מוסף הערוך) אחד עשה לי שאדור אצליכם שאיני יכול להניח את בתי, כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל נתתי לכם את התורה לפרוש הימנה איני יכול, לומר לכם אל תטלוה איני יכול, אלא בכל מקום שאתם הולכים בית אחד עשו לי (ואף עכשיו שנחרב בית המקדש מכל מקום לא זזה שכינה מכותל מערבי, וגם בכל מקום שגלו ישראל שכינה גלתה עמהם לסיבה זו, תולדות נח) שאדור בתוכו שנאמר ועשו לי מקדש וגו', עד כאן לשונו:

קודם על הארץ. על הארץ הוא עיקר הוד שכינתו לפי ששם התורה נתונה, ומן הארץ עלה הוד שכינתו והשגחתו על השמים, ובבראשית רבה פי"ב ובפסיקתא הלשון שיחק עליהם הקדוש ברוך הוא, רצה לומר בזה שפייסן תחלה ואמר להם אני דר בעליונים כו', ולא אמר להם כן אלא לפייסן שלא יקטרגו, ועיין בתנחומא סדר תרומה (סימן ט):