עץ יוסף על שיר השירים רבה ז:ה:א

כל מקום שאת מוצא הכתב כו'. פירוש בכל מקום אין הנקודה באה לעקור עיקר המלה, אלא הדרשה תדרוש כנקוד כשהוא מרובה, או ככתב כשהוא מרובה, אבל אין מלה יוצאה מידי פשוטה, וכאן שאין נקוד מרובה לשנאמר שאין הכוונה רק שנדרוש הנקוד, או איפכא ותשאר פשט המלה במקומה, לכן מפרש רבי שמעון בן אלעזר שהנקודה בא באמת להוסיף על הכתב ולדרוש כאילו נאמר וישקהו שני פעמים וללמד שלא היה נשיקה זו כדרך נשיקת שונא אחד בפה ואחד בלב, אלא שנכמרו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל לבו, וממילא היה נשיקה זו כפולה, בכח בלב, ובפועל בפה, ועל זה הקשה רבי ינאי א"כ לא היה צריך נקוד דמוישקהו ויבכו הוה משמע שפיר נשיקה של אהבה גמורה, אלא נראה שלעקור כל המלה בא הנקודה ולהוציאה מידי פשוטה בא, ואין זה אלא לומר שאין נשיקה זו פשטית כדרך האוהב אלא דעיקר כוונתו לנשיכה ואחר שנשכו וקהו שיניו נהפך לאוהב ונשקו, וזהו שאמר מלמד שלא בא לנשקו, ולא אמר מלמד שלא נשקו אלא שנשכו ומשום דזה ודאי שנשקו נמי דאם לא כן לא הוה כתיב וישקהו, אלא דעיקר כוונתו לא בא מתחלה אלא לנשכו ואחר שנשכו וקהו שיניו נהפך לאוהב ונשקו, ועיין ביפה תואר בבראשית רבה פרשה ע"ח (סימן ט [יב]):

אלא מלמד שנכמרו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל לבו. א"ל ר' ינאי א"כ למה נקוד עליו אלא מלמד שלא בא לנשקו כו'. כן צריך לומר וכן הוא בבראשית רבה פרשה ע"ח סימן י"ב והמדפיס טעה ודילג בין מלמד דרבי שמעון בן אלעזר למלמד דרבי ינאי:

ונמסו כדונג. בפרקי דרבי אליעזר פרק ל"ז דרש לה מדכתיב (תהלים קי"ב, י) שיניו יחרוק ונמס:

כמגדל השן. ומלת שן מורה על דבר קשה וחזק כדאיתא בבמדבר רבה פ"ג (סימן יב). וקרא זה מיירי בכנסת ישראל וקאמר לה שיהיה צוארה חזק להקהות שיני האויבים כמו שאירע ליעקב, דכל מה שאירע לאבות סימן לבנים (יפה תואר):

כתיב וישמע פרעה כו'. הביא זה לכאן על פסוק צוארך כמגדל השן משום שנעשה צוארו של משה כעמוד השן, ועיין עוד לקמן:

וכי יש אדם יכול לברוח מן המלך. פירוש מאחר שכבר נתפס משה והיו מכין בצוארו כדאמר הכא וזה מסתמא היה בשער המלך איך ברח מפניהם (יפה תואר):

וחייבו להתיז ראשו קהתה החרב מעל צוארו של משה שנעשה של שיש ושלמה מקלס אותו צוארך כמגדל השן. אמר רבי אביתר ולא עוד אלא שנתזה. כן צריך לומר לפי דעתי. ועיין בדברים רבה פ"ב (סימן כט) ובשמות רבה פ"א (סימן לא) ובירושלמי ברכות פרק הרואה (ה"א). ורצה לומר שעל ידי שקהתה החרב נבהלו נחפזו כל הרואים וברח משה מפניהם, ור' אביתר סבירא ליה שהרואים שנקטע ראש חשבו שהיא של משה ומשה ברח מפניהם כי לא שתו לב עליו (יפה תואר):

קוסטנר. פירוש בלשון רומי דיין החוקר ושוטר החוקר ביסורים את המחוייבים (מוסף הערוך):

ויצילני מחרב פרעה. יתורא דקרא דריש דאלהי אבי בעזרי מחרב פרעה הוה סגי, ויצילני למה לי, אלא לדיוקא (יפה מראה). וגם מדלא כתיב מיד פרעה אלא כתיב מחרב פרעה משמע מתחת החרב ממש הצילו ולא לקוסטינר (מתנות כהונה):

ר' בון הוי קרי כו'. משום דקשה ליה מה פשעו של קוסטינר שנהרג כי מצווה מפרעה הוא, לכן משני ר' בון דטעמא מפני שידע ה' שהקוסטינר חפץ ברעת משה, ולפי שהצרה שבא על הצדיק אינה חוזרת ריקם לכן יבא הרשע המיצר לו תחתיו ובמקומו, וזהו שנאמר צדיק מצרה נחלץ, הצדיק אף על פי שבא עליו צרה הוא נחלץ מהצרה, ויבא רשע תחתיו, ואותו הצרה אינה חוזרת ריקם אלא הרשע המיצר לו בא תחתיו באותה הצרה עצמה, וכמו המן, ואותן שהלשינו על חנניה מישאל ועזריה:

אמר רבי ברכיה כפר לצדיק רשע. רצה לומר לאו דוקא רשע המיצר לו לצדיק, אלא כל רשע שהוא, ולפי שהקוסטינר רצה להרוג את משה בחרבו נתקיים בו (תהלים לז, טו) חרבם תבא בלבם, וזה נס יותר גדול שבחרבו של עצמו ניתז ראשו:

מלמד שירד מלאך בדמותו של משה כו'. מפרש ויברח משה מפני פרעה שברח בעת שעמד בפני פרעה ומפניו ברח, ואיך אפשר זה, אם לא שנסתר דמות משה מפרעה ונתראה לפניו מלאך בדמותו, ובעוד שהיה משה עדיין לפני פרעה נסתר וברח מפניו:

איסכולין. חכמי עצה:

מי שם פה כו'. הרואה יראה שבפסוק זה לא הוזכרו החגרין, ובשמות רבה ובדברים רבה הנזכרים לעיל לא גריס ליה, ואפשר שדרש פקח נוטריקון קפח כלומר החגרים שנתקפחו שוקיהם (מתנות כהונה):

ועתה לכה כו'. כלומר מעתה יש לך על מה לסמוך. ונראה דצריך לומר ועתה לך ואנכי אהיה עם פיך שזה הפסוק כתוב אחר מי שם פה לאדם: