עץ יוסף על שיר השירים רבה ה:טז:א

יש לך חיך כו'. בתמיה, ועיין בבמדבר רבה פ"י (סימן א):

בתוהא על הראשונות. ולא יהיה כאוחז שרץ בידו וטובל, ובבמדבר רבה שם גרס על הָרֶשַׁע:

הרי שהיה אדם רשע כל ימיו ובסוף נעשה צדיק. כן צריך לומר, וכן הוא בבמדבר רבה שם:

מונה אותן לו זכיות. כתב בראשית חכמה שער התשובה שאין ספק שזה דוקא כששב מאהבה עד כאן לשונו. ולכאורה קשה דאפילו אם שב מאהבה אם יהיה נעשה זכיות הרי חוטא נשכר, ויש לומר שהוא משום שבעבירה אין הקדוש ברוך הוא מצרף המחשבה, וליכא רק מעשה, ובתשובה מאהבה יש מחשבה ומעשה והמעשה טובה מכפרת על מעשה העבירה, ונשאר המחשבה טובה שמצרף הקדוש ברוך הוא למעשה ונתוסף לו זכיות (מפרשים). ובספר באר מים חיים (בראשית ד, ז) כתב הטעם, כי האדם בעת חטאו בורא מלאך רע על ידי החטא ועולה ומקטרג עליו, וכשעושה תשובה מאהבה הנה על ידי החרטה הגמורה בלבב שלם, מה שמתחרט על החטא בזה נלקח מהמלאך ההוא כח הרע הנשרש בו, ועל ידי הוידוי דברים והקבלה בלב על להבא מקיים בזה מצות עשה של תשובה ווידוי, ונתפס על ידי מצוה זו כח הקדושה במלאך הזה ונעשה קודש לה' ועולה ונעשה עליו מליץ אחד ללמד עליו זכות, הרי ממש הזדונות נעשו זכיות שמזדון העבירה נעשה מצוה וקדושה ללמד זכות על האדם הזה, עד כאן לשונו:

בן ארבעים ושמונה שנה הכיר אברהם כו'. מביאו כאן לענין שאף למאן דאמר בן ארבעים ושמונה הכיר, מכל מקום כשהכיר ושב בתשובה זכה למעלתו הגדולה, והוא לראיה על ובשוב כו' ושנחשבו לו כמר ואהלות, והמזמור הזה בתהלים כולו נדרש במדרשות על אברהם (רד"ל):

בן ארבעים ושמונה הכיר כו'. סבירא ליה משום שבדור הפלגה היה אברהם בן ארבעים ושמונה ולא נשתתף עמהם הרי שבן ארבעים ושמונה הכיר (יפה תואר). ועיין בבראשית רבה פרשה ס"ד (סימן ד) ופרשה צ"ה (סימן ג):

מנין עקב. ששנותיו של אברהם מאה שבעים וחמש וכיון דבן שלש הכיר את ה' נמצא ששמע בקולו כמנין עקב (וע במדבר רבה פרשה י"ח [סימן כא]):

כד אתא כו'. כאשר בא להגביה העקב מעל הארץ לילך על משענתו בלי סעד: