עץ יוסף על שיר השירים רבה ה:א:א

ועיקר שכינה לא בתחתונים היתה. דקדק לומר לשון זה ולא אמר מעיקרא שכינה בתחתונים היתה, שהשמיענו בזה שאין ענין היות השכינה במקום זולת מקום כדבר הנעתק ממקום למקום שבהיותו במקום אחד אינו בזולתו, ואמנם השכינה בכל מקום שאין מקום פנוי מהשכינה, והוא במדרגת השמש שעיקרו קבוע בשמים ואורו מתפשט על כל כנפות הארץ, וכל הקרב לאורו מאיר יותר, וכן בדוגמת השכינה שמתחילה היה עיקרה בתחתונים ונתפשטו משם ניצוצי אורה למעלה, ואח"כ בחטא אדם הראשון נהפך השיטה, ובזה נתמעט אור השפע מלמטה, ואף על פי שאדם הראשון עשה תשובה, מכל מקום עדיין לא נתקנו כל הנשמות התלוים באיפתו שנפגמו גם כן בחטאו עד גמר התיקון לעתיד (נזר הקודש):

מהלך אין כתיב כאן. דאי הוה כתיב מהלך הוה משמע שהיה מהלך בתוך הגן, ומדכתיב מתהלך בלשון מתפעל משמע כמו מתרושש ומתעשר שעושה עצמו כרש וכעושר אף על פי שאינו כן, הכי נמי לאו הליכה ממש הוא, אלא מקפץ והולך שהיה משתמט ומסלק ועולה בחטא אדם הראשון וכמתפעל על ידי אחרים, וממילא ילפינן דקודם החטא עיקר שכינה היה בתחתונים (נזר הקודש):

המצריים בימי אברהם. דשטופי זמה היו שחמדו את שרה ולקחה פרעה, ולא דמי לאבימלך שלקחה בחשבו שהיא פנויה וכשידע שחטא שב בתשובה, אבל פרעה אף שידע שהיא אשת איש לא היה פורש כדאיתא בבראשית רבה פרשה מ"א (סימן ב), והראיה שהוצרך לנגעים מה שאין כן אבימלך, ומצרים שבימי ישראל אף על פי שהיו רעים וחטאים מאד, מכל מקום לא הספיקו להעלות השכינה כיון דאז כבר התחילה לירד לארץ והיו צדיקים רבים בעולם. ואם תאמר וכיון דאברהם הספיק להורידה למה עלתה בשביל מצרים שהיו בימיו, וכן בשביל סדומיים לא היה ראוי לעלות. יש לומר דאברהם לא נשלם להיות כדאי לעכב השכינה נגד החטאים עד זקנתו שנוסה בעשר נסיונות (יפה תואר). ועיין בבראשית רבה פרשה י"ט (סימן ז) וברבה סדר נשא פרשה י"ג (סימן ב):

הרשעים מה יעשו תלוים באויר. אלא הרשעים לא השכינו. כן צריך לומר, וכן הוא ברבה הנזכר לעיל:

תלוים באויר. רצה לומר דלא הוי ליה למימר אלא צדיקים יירשו ארץ לעד, אבל מדקפיד לומר וישכנו משמע דלרשעים לית להו שכונה עליה כלל וא"כ קשה וכי תלוים באויר (יפה תואר):

ישכינו לשכינה עליה שוכן עד כו'. רצה לומר לשכינת ה' הנקראת שוכן עד ישכינו עליה:

כך לשעבר כו'. רצה לומר זהו החידוש שלשעבר כו' ועכשיו קבל מלמטן, כן הוא בהדיא בבמדבר רבה פרשה י"ג:

אריתי מורי עם בשמי. פירוש הרחתי את הבשמים שבקטורת, וזה שאמר זה קטורת הסמים שמור הוא ראש לכל הבשמים, עם בשמי זה קומץ הלבונה:

אכלתי יערי עם דבשי. פירוש אכלתי יערי שהוא שעושין ממנו (צוקר) והוא נגד עולות שכולו כליל לה', עם דבשי קדשי קדשים שמקריבים רק האימורים והחלב מהם, וזה שטמר אלו איברי עולה שכולו כליל לה', ואימרי קדשי קדשים:

ואימרי קדשים קלים. שמקריבים מהם החלב:

שנשתכרו בצרתן. שנכנסו שתויי יין לאהל מועד. והא דקאמר בצרתן, הוא מכוון למה דאיתא בפרק הדר (עירובין סד, א) אמר רבי שיכור אל יתפלל דכתיב בצר אל יורה ופירשו התוספות (שם סה, א) בצר אל יורה קאי על השיכור שכל זמן שהוא שתוי ושיכור צער יינו עליו ועל זה נאמר בצר אל יורה, וזהו שאמר המדרש שנשתכרו בצרתן בצער השיכרות ונכנסו למקדש (ידי משה):

הדא הוא דכתיב ולזבח השלמים בקר שנים. דבר אחר אכלו רעים אלו הנשיאים. אמר רבי שמעון בן יוסנא. כן צריך לומר (אות אמת):

להאהיבן. נוסח אחר שכיון שהיה אחד מהם מקריב קרבן וקרבנו מתקבל היה עושה יום טוב לרעיו ואוהביו (אות אמת):

אין היחיד מביא חטאת נדבה. אלא א"כ חטא וידוע לו חטאו:

ואת הטומאה. בבמדבר רבה לא גרס ליה, ולכאורה נראה שהנשיאים הקריבו בטומאה שהרי בראש חודש ניסן הוקם המשכן והתחילו הנשיאים להקריב, ובשני נשרף הפרה, אך זה אינו, שכל זמן שלא היה אפר פרה לא הוצרכו אפר פרה שהרי קרבו כמה קרבנות קודם שהיה אפר פרה, ואיך אפשר שלא היה אחד מן המקריבים טמא טומאת שבעה שצריך הזאה. ואפשר שכוונת המדרש על אותן נשיאים שהקריבו מיום שני ולהלן שאז נתחדש ההלכה של אפר פרה, וגם זה אינו מוכרח ששמא לא היו טמאין:

שלא על חטא. שתו ושכרו דודים אלו הנשיאים. ולמה קורא אותם דודים שהיו דודים אלו לאלו. דבר אחר אכלו רעים למה אמר להם כן אמר רבי ברכיה. כן צריך לומר (אות אמת):

פשט המלך את ידו לתוך התבשיל לאכול ממנו. אף כאן באתי וגו' ואח"כ אכלו רעים שתו ושכרו דודים. ובנמשל השרץ הוא מה שמפורש לעיל ששלשה דברים עשו הנשיאים שלא כהוגן (מתנות כהונה בבמדבר רבה):

והיה מחזיר עליהם. כן צריך לומר וכן הוא בבמדבר רבה שם: