עץ יוסף על שיר השירים רבה ד:טז:א

שלמים הקריבו בני נח. ושלמים הן שחלבן קרב על המזבח והבשר נאכל לבעלים זולת חזה ושוק דניתן לכהן:

ר' יוסי אומר עולות הקריבו. רצה לומר שלא הקריבו אלא עולות שכלן כליל לאישים, ולא שלמים, אבל ממתן תורה ואילך שנבחרו ישראל הקריבו שלמים, והטעם שלא הקריבו בני נח שלמים לפי שעולה באה על חטא וכולה כליל, אבל השלמים באים לשום שלום בין ישראל לאביהם שבשמים ושהם אוכלים משולחן גבוה ואין הקדוש ברוך הוא חפץ בשלומם של בני נח, ולא שיאכלו משולחנו (רש"א זבחים קטז, א):

מבכורות צאנו ומחלביהן. דמשמע שלמים שחלבו לבד קרב, אבל עולה כולה כליל ומחלביהן למה לי שהרי בכלל מאתים מנה:

מן שמיניהון. שהקריב היותר שמנות והיינו חלביהן שהשמנות חלבן מרובה, או שפירושו מלשון (במדבר יח, יב) חלב יצהר דהיינו המוטב והמובחר, ואשמועינן קרא דקרבנו מן המעולה ולא כאחיו קין שהביא מן הגרוע כדפרש"י בחומש והוא מהמדרש, מפרי האדמה מן הגרוע (רש"א שם):

וישלח את נערי בני ישראל. וזה קודם מתן תורה היה כדאיתא במכילתא, הרי הקריבו בני נח שלמים דקודם מתן תורה כולהו בני נח הוו, דעדיין לא נתחדשה ההלכה להבדיל ישראל מזולתם:

שלמים בגופן כו'. כלומר לעולם עולות היו, ומאי שלמים דקאמר לשון שלימות שהיו שלימות בלא הפשט ונתוח, דאף על גב דעולה טעונה הפשט ונתוח, לא הקריבוהו ובני נח כמשפטה, דדין הפשט ונתוח בסיני נאמר, ואפילו בני ישראל יש אומרים שהקריבוה בלא הפשט ונתוח שלא נתפרשו דיני הקרבנות אלא באהל מועד כדאיתא בפרק פרת חטאת (זבחים קכ, א):

אמר לך פליגי כו'. רצה לומר שהוא אומר לך שסבירא ליה כמאן דאמר שלאחר מתן תורה בא יתרו:

לאחר מתן תורה בא יתרו. ואף על גב דפרשת יתרו מקמי מתן תורה כתיבי, אין מוקדם ומאוחר בתורה:

שנשחטת בצפון. בעזרה כדכתיב (ויקרא א, יא) צפונה לפני ה', ואף על גב דבני נח לא היו רגילין בזה, דצפונה לפני ה' כתיב ואין צפון בבמה כדאיתא בתורת כהנים, קרי לעולה המתעוררת משינתה בשם צפון כיון דהשתא דינה הכי:

דבר שהוא ישן ונתעורר. שמתחלה היו בני נח נוהגים בה ושוב נעזבו ממנה, והשתא אזהר רחמנא שיחזרו ישראל לנהוג אותו:

שנשחטין בדרום. פירוש אף בדרום דלא יחד קרא להו דוכתא כדתנן (זבחים פ"ה מ"ז) שלמים שחיטתן בכל מקום בעזרה, ומשום דדרום נגדיי לצפון נקט תימן, כי אורחייהו שנזכרים תמיד זה אצל זה:

היא העולה שהקריבו בני נח. דהיא משמע הידועה מכבר, דאם לא כן היא למה לי, ועיין ביפה מראה:

אשר הקריבו אין כתיב כאן. וכן הוא פירושו, זאת תורת השלמים הנהוגים כבר שהביא עכשיו להקריב, אם על תודה יקריבנו (יפה תואר):

ויבואו ויחנו בדרום. וכן הוא בויקרא רבה פ"ט (סימן ו). ואף על פי שארץ ישראל באמצע העולם קרו ליה דרום לגבי מקום שממנו הגליות באות דהוי צפון העולם, וכן מה שאמר בגוג ומגוג שיפלו בדרום. ועיין מה שכתבתי בתנחומא מהדורא שניה סדר קדושים סימן י' על הא דאמרו שם שארץ ישראל הוא באמצע העולם:

ויבא ויפול בדרום. כן הוא בויקרא רבה שם:

ויבא ויבנה בית המקדש כן הוא שם. וכתב היפה תואר נראה שאין קיבוץ גליות ומפלת גוג ומגוג על ידי מלך המשיח, אלא מתחלה יתקבצו הגליות ויהיה ענין גוג ומגוג, ושוב יגלה מלך המשיח לבנות בית המקדש, ולכן פרט כאן שלשה עניינים אלו דמקווים אנו מהגאולה, קבוץ גליות ונקמת גוג ומגוג ובנין בית המקדש, ולא סמך הכל במלך המשיח אלא בנין בית המקדש. ואף על גב דשלשה מילי נינהו, כולהו כיילינהו קרא באומר עורי צפון ובואי תימן, דשקולים הם ויבואו שלשתם:

העירותי מצפון. וכתיב התם (ישעיה מא, כז) ראשון לציון הנה הנם, ועמידתו בצפון שיושב עם אדום במדינה:

אין רוח צפונית מנשבת. והא דאמר בפרק לא יחפור (בבא בתרא כה, א) ארבע רוחות מנשבות בכל יום ורוח צפונית עם כולם, היינו מעט מזער כדי למתקן, והכא נשיבתם קמיירי (יפה תואר):

אבל לעתיד לבא כו'. וזה שאמר כאן הכתוב עורי רוח צפונית ובואי רוח דרומית לקבץ גליות המפוזרים בכם:

ארגסטיס. פירש הערוך רוח של שלום שלא יטבעו בו הספינות או ההולכים בים (אות אמת). והמוסף הערוך כתב פירוש בלשון יוני רוח מערבית צפונית:

אומר לצפון תני. דמדכתיב הכא תני והכא אל תכלאי שמע מינה דדרכו להמנע, והיינו בעת שרוח שכנגדה מנשבת שזו שותקת, וקאמר שלעתיד לא יהיה כן:

אומר לצפון תני. וענין זה להבאת הבנים מרחוק שאם יביאום דרך ים באניות, אלה מזה ואלה מזה, יהיה הרוח מביא כולם ביחד:

יבוא דודי לגנו כו'. דאם לא כן קשה מה צורך לה לומר יבא דודי לגנו, וכי לגנו צריך לקרוא לו, ועוד היכי קאמר ברישא הפיחי גני דמשמע שהגן שלה, אבל אם בחופה מיירי ניחא, שאחר שהיא לשניהם אפשר ליחסה אליה ואליו:

למדתך תודה דרך ארץ. דאף על גב דבישראל והקדוש ברוך הוא מיירי שקוראים אל ה' והוא יענם ליזקק להם, אך מדנקט לה במשל חתן וכלה למדך דרך ארץ (יפה תואר):