עץ יוסף על שיר השירים רבה ד:ח:ב

טיורוס מונות. פירוש הרי אמנה (אות אמת). ובש"ר פרשה כ"ג (סימן ה) איתא אמר רבי יוסטא הר הוא ושמו אמנה, וכתב היפה תואר בפרש"י בשיר השירים הר הוא בגבול צפונה של ארץ ישראל ושמו אמנה, ובלשון משנה טורי אמנון. ועיין בירושלמי פרק בתרא דמסכת חלה (ה"ד), ובפרק קמא דגיטין (ח, א) פרש"י בשם תרגום ירושלמי שהוא הר ההר. וכתב בספר קצוי ארץ ולא זה הר ההר שמת בו אהרן הכהן שזה היה במקצוע דרומית מזרחית על גבול אדום כמו שכתוב בסדר חקת (במדבר כ, כג) ויאמר ה' אל משה בהר ההר על גבול ארץ אדום יאסף אהרן אל עמיו, ולא כמו שתרגם יונתן בפרשת חקת ובפרשת מסעי על שניהם טוורס אומנם:

סרדיוטות. פירוש אומות העולם יביאו את ישראל במרכבות כבודות כעין סרדיוטות שהם שרים חשובים עושי משפט, ובאות אמת כתב שצריך להיות דורניות במקום סרדיוטות, וכן הוא בשוחר טוב מזמור פ"ז:

קרבן. תקרובת מנחה:

ראויה היא כו'. כלומר ראוי ונכון המנחה והתקרובת למלך המשיח, אבל אני ומצדי אינה ראויה מאחר שכבר עשיתי לאלישע בימי חזאל וראוי שבפעם הזאת יהיה התשורה בדרך יותר יקר, וזה כשיבאו את ישראל עצמן מנחה למלך המשיח (מתנות כהונה) ועיין בענף:

ואת אמרת כו'. כלומר ולכן אתה אומר ויקח מנחה וגו':

אלא הן עצמן כו'. פירוש את ישראל בעצמן יביאום אומות העולם למלך המשיח (מתנות כהונה). והאות אמת כתב שהני תיבות ואת אמרת ויקח מנחה בידו וכל טוב דמשק אלא הן עצמן עתידין להביא דורונות למלך המשיח אינו בנוסחאות אחרות, אלא הכי גרסינן התם והן עצמן עתידים להביא ישראל דורונות, עד כאן לשונו:

כאילין סביא דלית אינון יכולין מטענין בכלקדיקה. כן צריך לומר, שכתב המוסף הערוך שהוא כמו עגלה לשאת אנשים חשובים בכתף, וגירסת מלה זו על אופנים שונים, לפעמים כתיב גלנטיקא, ולפעמים שלקדיקא, עד כאן. הרי אתה רואה שצריך לומר בכלקדיקה תיבה אחת (ותמוה על המוסף הערוך שהעתיק מדרש זה בערך בורתידא בשתי תיבות בשל קדיקא ושכח מה שכתב בערך גלוגדקא). ופירוש בורתידא מין כסא מיוחד להוליך בה אדם ממקום למקום. ואמר כמו הזקנים הללו שאינם יכולים לסבול שיהיו נטענים אפילו בשלקדיקא שהיא עגלה קלה לשאת אנשים חשובים בכתף, ונושאים אותם בבורתידא והוא כמין כסא ונוחה יותר ממנו, והמה הכרכרות. ועיין לקמן (ה) בפסוק (ה) קמתי ובספרי ריש פרשת עקב ובמדרש קהלת (ט) בפסוק (יא) שבתי וראה תחת השמש. וזה לשון השוחר טוב מזמור פ"ז אמר רבי ברכיה הזקנים שבהם אינן יכולין להטען מה הם עושין טוענין אותם בידיהם, ועיין בילקוט תהלים פ"ז:

אמר רבי אחא משפחות עמים הבו לי"י אין כתיב כאן אלא הבו לי"י משפחות עמים הבו לי"י כבוד ועוז. כן צריך לומר. ורצה לומר דאילו כתיב משפחות עמים הבו לי"י היה פירושו מיוחסי עמים הבו לי"י (כמו שפירש התרגום) ומה תתנו לו, הבו לי"י כבוד ועוז, אבל השתא דכתיב הבו לי"י משפחות עמים פירושו הבו לי"י משפחות המיוחסים שבשבטי ישראל שכל אחד ואחד נקרא עם בפני עצמו כמו שפרש"י בפרשת ויחי (מח, ד). ואמר עוד כשתתנו אותם לי"י, תתנו אותם דרך כבוד ולא דרך בזיון, והיינו בצבים ובפרדים ובכרכרות, וזהו שסיים הבו לי"י כבוד ועוז. וזה לשון הילקוט תהלים מזמור פ"ז, כשבאין האומות אצל מלך המשיח הוא אומר להם יש ביניכם ישראל הביאו לי שנאמר הבו לי"י משפחות עמים הביאו לי"י משפחות של ישראל, ואין הבו אלא כבוד שנאמר הבו לי"י כבוד שמו אותן שכבדו כבודו בעולם, עד כאן:

בזכות שאמרו שירה. לשון תשורי קדריש שהוא לשון שירה:

בזכות אמנה כו'. מפרש תשורי תהיו מובאים תשורה ומתנה מסבת ראש האמונה שהוא אברהם שהיה הראשון באמונה:

את היד הגדולה וכו'. ויאמינו בה' וגו':

דאדין אדדם. פירוש עדיין הוא מוליך ומדדה אותם מתוך הים ועיניהם רואות ולא יאמינו בתמיה. ובנוסח אחר איתא רואים ואינן מאמינים (אות אמת):

במצרים כו'. ובאותו זמן לא ראו עדיין שום נס ופלא, ועיין בשמות רבה פרשה כ"ג: