עץ יוסף על שיר השירים רבה ד:ד:ב

פתר קרייה במלחמת מדין. מפרש הנך יפה רעיתי במצות, הנך יפה במעשים טובים, עיניך יונים כמו עיני יונה כי אם אל בת זוגה כך ישראל שהלכו למלחמת מדין ולא תלו עיניהם בנשי מדין כדלקמן, מבעד לצמתך צמת הוא מצנפת האשה שעל שערה שאינה מסירה ממנה מחמת צניעותה, ומבעד הוא לשון מבפנים, והכוונה שהיו כולם צנועים במלחמת מדין כאשה צנועה שמצנעת שערה תחת המצנפת, ששער באשה ערוה. וקאמר שערך כעדר העזים עדרים שהלכו למלחמת מדין לא הלכו אלא בזכות משה. הכוונה לזה דאמרו (בבא קמא דף נ"ב ע"א) ר' יעקב אומר עיזא דאזלא בריש עדרא (ופרש"י יש לבעל העדר עז חריף, ודרך העזים להלך בראש והעדר הולך אחריהם) כדדרש ההוא גלילאה עליה דרב חסדא כד רגיז רעיא על ענא עבד לנגדא סמיותא (פרש"י לעז המושכת מנקר עיניה ונכשלת ונופלת בבורות והעדר אחריה, כך כשהמקום נפרע מישראל ממנה להם פרנסים שאינן מהוגנין) וישראל שנכשלו בערוה (והוא כינוי לשער ששער באשה ערוה) בשטים ובפרט שבט שמעון שהלכו אחר מנהיגם זמרי ונפלו בשטים, אלולי זכות משה שהיה שקול כנגד כל ישראל ופנחס שקנא קנאת ה' צבאות אז בשיטים והיה שקול כנגד כל אנשי הצבא שהלכו למלחמת מדין כמו שאכתוב לקמן לא היו עולים משם בשלום, כי היה מתגבר עליהם הקטרוג של שטים שנכשלו אז מבנות מדין, וזהו שאמר שערך כעדר העזים שכשיש להם מנהיג טוב הם ניצולים כולם מבורות ופחתים, כן אף על פי שנכשלו בזנות בשטים ניצולו על ידי מנהיגיהם הטובים משה ופנחס:

הדא הוא דכתיב ויקח משה כו'. צריך לעיין איך יליף (אות אמת). והמתנות כהונה גרס הדא הוא דכתיב וישלח אותם משה אלף למטה אותם ואת פנחס, עד כאן. והכוונה לזה דאיתא בספרי סדר מטות (פיסקא קנ"ז) על פסוק זה, מגיד שהם שקולים כפנחס ופנחס היה שקול כנגד כולם, עד כאן. רצה לומר דאם לא כן אותם תנינא למה לי (הרא"ם):

שניך כעדר הקצובות מילין קצובין כו'. הענין ושנייך הן עורכי המלחמה וכמו שאמר הכתוב (תהילים ג, ח) כי הכית את כל אויבי לחי שיני וגו', נמצא נקרא מי שרוצה לאבד את חברו בלשון שן, וכן עורכי מלחמה קראן בכנוי זה שאוכלים את אויביהם (הגר"א). וקאמר שניך העם העורכים מלחמה שהלכו למדין היו קצובות במספר כל אחת לבדה שנים עשר אלף בנדבה ושנים עשר אלף במסירה, כעדר שקצובות במנין כל עדר לבדה:

שנים עשר אלף בנדבה כו' שנאמר וימסרו כו'. הכוונה מדכתיב שני פעמים אלף למטה אלף למטה משמע שמכל שבט היו שני אלפים והוי עשרים וארבעה אלף, וא"כ קשה לכתוב בהדיא שני אלפים למטה, ועוד קשה הא כתיב בקרא וימסרו מאלפי ישראל אלף למטה שנים עשר אלף חלוצי צבא משמע שלא היו אלא שנים עשר אלף, לכן קאמר דאותן שנים עשר אלף נמסרו בעל כרחם שלא רצו לילך ששמעו שמיתתו של משה מעכבת מלחמת מדין התחילו מתחבאים אף על פי כן נמסרו על כרחם, ושנים עשר אלף הלכו מרצונם, לכך פלגינהו קרא אלף למטה אלף למטה, וזה שאמר הפסוק וימסרו מאלפי ישראל פירוש מאותן האלפים שנאמר למעלה שני אלפים לכל שבט אלף למטה שנים עשר אלף בעל כרחם שהם שנים עשר אלף, ועיין בספרי שזו דעת רבי ישמעאל:

בשנים עשר אלף. הלכו למלחמת מדין, ושנים עשר אלף הלכו לשמור את הכלים, שהם הלכו ברצונם שאין מיתתו של משה תלויה בשמירת הכלים, ועיין בתנחומא (מטות סימן ג):

שלא הקדים כו'. פירוש שעלו מן עונותיהם ורחצו מהם כמו שכתוב (ישעיה א, טז) רחצו הזכו וגו' ושמרו את עצמם מכל דקדוקי מצות שלא הקדים כו':

זוגות זוגות. וזהו מתאימות:

מפחם פניה. שלא יתעורר לו תאוה מיופיה, ועיין מה שכתבתי על זה בתנחומא סדר מטות, ועיין לעיל (א) פסוק (ו) אל תראוני, ולקמן (ו) פסוק (ו) שיניך:

שלא נחשד אחד מהם. כמו שכתוב ולא נפקד ממנו איש שהוא מהיות צדיק הנקרא איש:

לעריה. פירוש לערוה:

אפשר שלא הזיע יצר הרע קימעה. היא הצפיה ראשונה שבא לאדם בהכרח כמאמר החכם אם ראית אל תסתכל. ועיין בענף:

שבא עבירה לידו כו' מצוה גדולה עשה. והא דאמרינן (עבודה זרה יט, ב) סור מרע יכול ילך אדם ויתגרה בשינה, תלמוד לומר ועשה טוב עד שיעשה טוב. ויש לומר דהתם מיירי שלא בא עבירה לידו, רק יאמר אלך ואישן ולא יבא לידי עבירה, על זה אמר תלמוד לומר ועשה טוב, שאינו יוצא בזה שלא יעשה עבירה, אבל הכא שבא עבירה לידם באותה אשה ובאותה עבירה גופא שחטאו פעם אחת ועבירה גוררת עבירה שהמשחית שנברא מאותה העבירה גורר אותם לידי עבירה זו פעם אחרת, ומכל מקום גברו על יצרם ולא עשו אותה לכן נחשב כעושה מצות:

סנדרנא. סנהדרין, ובמושב זקנים יהללוהו (תהילים קז, לב) תרגום ובסנהדרין דחכימיא ישבחון יתיה, נוסח אחר סיידנא וכן עיקר, ולשון ערבי הוא ופירושו אדונינו (מעריך):