עץ יוסף על שיר השירים רבה ד:ד:א

לגוזר ים סוף לגזרים. וגומר והעביר ישראל בתוכו. והזרע אברהם כתב וזה לשונו שמעתי שהוא טעות והכי גרסינן, בספרו ואמר למכה מלכים וגו' ועיין בו מה שכתב ביאורו של הגירסא החדשה:

אדם הראשון. כגון (תהלים קלט, טז) גלמי ראו עיניך, ולי מה יקרו רעיך אל (שם פסוק יז) אדם הראשון אמרו (רש"י בבא בתרא דף י"ד, ב) גם מזמור שיר ליום השבת (שם צב) איתא בבראשית רבה (כב, יג) ובשוחר טוב שאדם הראשון אמרו:

ואברהם. דאיתן האזרחי (שם פט) זה אברהם (רש"י):

משה. תפלה למשה איש האלהים (שם צ) וכל אחד עשר מזמורים כסדרן (רש"י):

ושלמה. דכתיב (שם עב) לשלמה אלהים משפטיך למלך תן:

לא אתפלגין. אין חולק בהם, דאליבא דכולי עלמא אלו חמשה הם מאותן עשרה שאמרוהו:

רב אמר אסף והימן וידותון שלשה, ושלשה בני קרח אחד, ועזרא. ר' יוחנן אמר אסף והימן וידותון אחד ושלשה בני קרח שלשה ועזרא. כן צריך לומר. ורצה לומר שרב סבירא ליה שאסף המשורר הנזכר בדברי הימים (א' טו, יט) הוא מבני גרשון, ועליו נאמר (תהילים נ ועוד) מזמור לאסף, אבל בן קרח אביאסף שמו ברוב המקומות, וידותון דכתיב (שם לט) למנצח לידותון שם נביא, ושלשה בני קרח דכתיב (שם פח) שיר מזמור לבני קרח נחשבים לאחת, ועזרא אחד (ועיין מה שאכתוב לקמן). ורבי יוחנן אמר אלו השלשה אסף הימן וידותון שחשב רב לשלשה אינו נחשב אלא לאחת, משום שאסף בן קרח היה, ואף שבן קרח נקרא אביאסף, יתכן שקצר כאן וקראו אסף, ואף על פי שבני קרח נזכרים יחד ברוב המקומות, סבירא ליה לרבי יוחנן על ידי שהיה בן תורה זכה לומר שירה עם אחיו וזכה לומר שירה בפני עצמו. והא דדחקו לרבי יוחנן לומר כן משום דכתיב במזמור לאסף (עג, ב) ואני כמעט נטיו רגלי וגו' שרצה לומר כבר הייתי משרה עם אבי בגיהנם כדאיתא בויקרא רבה פרשה י"ז (סימן א) כלומר כמעט הייתי נופל לגיהנם אצל אבי, הרי שבן קרח היה, ולא סבירא ליה לפרש שהוא דרך משל על נפילתו בטעות המינות, וידותון סבירא ליה לרבי יוחנן דלאו שם נביא הוא כדלקמן, א"כ הימן ושלשה בני קרח ועזרא הרי חמשה, ועיין בשוחר טוב מזמור א' ובקהלת רבה פ"ז סימן ל"ט ובבבא בתרא דף י"ד, ב':

ועזרא. בספר אות אמת כתב הא דחשיב עזרא הוא שיבוש מפורסם עד כאן לשונו. ולי אפשר שצריך לומר במקום עזרא מלכי צדק, כדכתיב (תהילים קי) נאם ה' לאדוני שב לימיני וכל המזמור כדאיתא בבבא בתרא ובריש שוחר טוב:

רב אמר לידותון ממש. ור' יוחנן אמר. כן צריך לומר וכן הוא בקהלת רבה:

הימנין. פירושו בלשון יוני ורומי שיר של שבח (מוסף הערוך):

למה שקולו ערב הדא הוא דכתיב נאם דוד בן ישי וגו' ונעים זמירות ישראל. כן צריך לומר:

בזכות אותו שבא לאלף דור תלוי עליו כל שלטי. כן צריך לומר:

שדיך אלו הם משה ואהרן. שהיו מניקים לישראל כשדים:

פתר קרייה כו' הר סיני. וכך פירוש הכתובים לפי דרש זה, הנך יפה רעיתי אשר אתה קבלת את התורה בהר סיני, עיניך יונים אשר כמו יונה מכיר בן זוגה כך אתה מכיר אותי שלא להחליף באלהים אחרים, מבעד (לשון עדי) אשר עדי ותכשיט התורה והמצות לצמתך להתחברותיך אשר היא מחוברת בך, וכמו שפירש השירה לדוד:

לפני הר סיני שערך כעדר העזים עדר שעמדו על הר סיני לא היו עומדים באלירא. שהיו מצמצמין. כן צריך לומר. שמפרש שערך כינוי לישראל, וקאמר שישראל שעמדו לפני הר סיני לא היו עומדים באלירא פירוש בקלות ראש ומבולבל, אלא היו עומדים ביראה ורתת וזיע ומצמצמין עצמן מחוברים יחד כמו עדר העזים שהולכים מחוברים יחד, ולא עברו על מאמר הקדוש ברוך הוא (שמות יט, יב) השמרו לכם עלות בהר וגו', וכן (שם פסוק כא) רד העד בעם פן יהרסו אל ה' לראות וגו', אבל האומות שלא יראו מן הקדוש ברוך הוא ולא קבלו את התורה נגזר עליהם (דברים כ, טז) לא תחיה כל נשמה, וזה שאמר, ר' אבא בר כהנא בשם רבי יוחנן מייתי לה מן הכא כו' מחורב נחרבו רצה לומר על שלא קבלו התורה מחורב, לכן נחרבו נגזר עליהם החרב, וזהו שאמר נטלו אפופסים (פירוש גזר דין, וכן הוא בלשון יוני, מוסף הערוך) שלהם למיתה, על שמעם הדברות בקלות ראש ולא קבלו אותם:

למיתה הוי שערך כעדר העזים. שגלשו מהר גלעד ר' יהושע בשם רבי לוי אמר טורא. כן צריך לומר:

טורא דאתנהרתון מן גווה. מפרש שגלשו שנשקפו ואתנהרו. וקאמר ומה הגלשה הגלשתן מתוכו פירוש ומה אתנהרתם מתוכו, וקאמר שניך כעדר הקצובות מילין קצובים רמ"ח כו'. וקאמר שניך כי רב שינים באדם מרמזים על רב פליאות החכמה שזה כלל כל התורה ולכך נקראים ישראל שושנ"ה אשר ראשי תיבותיו שלשים ושתים נתיבות החכמה, ולכך השינים לבנים כי חכמה מרמז על החסדים בסוד לב"ן, כמו שכתב בספר שירה לדוד:

בעצרת אין כתיב חטאת. אלא שעיר עזים אחד ולא כתיב לחטאת:

שלא היה בידם כו'. וזה לשון הירושלמי ראש השנה פ"ד ה"ח ובעצרת אין כתיב חטאת אמר להם הקדוש ברוך הוא מכיון שקבלתם אתם עליכם עול תורה מעלה אני עליכם כאילו לא חטאתם מימיכם, עד כאן. וכתב היפה מראה שבכל שנה בעצרת הוא כיום אשר עמדנו לפני הר סיני ומקבלים התורה מחדש וכדאמר רבי יוסף אי לאו האי יומא כו' הילכך אין שם חטאת ביום הזה, עד כאן לשונו. וכן כתב הרוקח סימן רצ"ה שאף בזמן הזה בכל חג עצרת שמקבלים עליהם עול תורה נמחלים להם כל עונותיהם, עד כאן לשונו. וזהו שאמר שעלו מן הרחצה פירוש שעלו מן עוונותיהם ורחצו מהן כמו שכתוב (ישעיה א, טז) רחצו הזכו וגו':

שכולם מתאימות אמר רבי יוחנן כו' רבי אבא בר כהנא כו'. לדברי רבי יוחנן שאמר שנתנו לכל אחד מישראל עטרה אחת מתפרש שכולם מתאימות לשון מתום על דרך (תהילים לח, ד) אין מתום בבשרי, כלומר תמימות, שכל אחד מהם זכה לעטרה, ולדברי רבי אבא בר כהנא שכל אחד קיבל שתי מתנות מתפרש מתאימות לשון תאומים. או אפשר שלדברי שניהם מתפרש מתאימות לשון תאומים, ורצה לומר כמו העדר כשנולדים תאומים שוים בקומה, כך הם היו כולם שוים שלא נפל אחד מהם אלא כולם קבלו מתנות שוות, ועיין ביאור הגר"א בפירוש שני:

זונם. פירוש חגורות, ועיין מה שכתבתי בשמות רבה פרשה מ"ה (סימן ב):

כהטבת נרות. כך היו דבריהם מקובלים לפניו, ועיין מה שכתבתי לעיל פ"ב סימן ל"א:

ארץ רעשה וגו'. אף שמים נטפו מפני אלהים זה סיני מפני אלהים אלהי ישראל שאין תלמוד לומר זה סיני שכבר נכלל הוא בארץ רעשה, וגם מיותר מה שסיים מפני אלהים אלהי ישראל שהרי כבר אמר מפני אלהים, וכן קשה בקרא דשופטים ה' הרים נזלו מפני ה' זה סיני מפני ה' אלהי ישראל, שאין תלמוד לומר זה סיני מפני ה' אלהי ישראל, שהרי סיני בכלל הרים נזלו וגם כבר אמר מפני ה', אלא בא לרמוז על מעלת ישראל שנתייצבו תחת הר סיני לפני ה' וזהו גדולה וכבוד להם:

לאלף דור. רצה לומר משה רבינו עליו השלום וכל גדולי הדור המקיימים התורה שנתנה לאלף דור (מתנות כהונה):

ולא אתם כו'. כלומר לאו דוקא אתם לבדכם קיימים בזכותו של משה רבינו עליו השלום אלא כל כו':