עץ יוסף על שיר השירים רבה ד:יא:ב

הלכות קהות. מלשון אם קהה הברזל:

המאוששות. הבריאות והחזקות:

כתיב ויגש וישק לו וירח כו'. הנה ר' יוחנן החל לתפוס בכתוב מאומרו ויגש וישק לו, ולא תפס מאומר וירח, היא כי קשה לו כי הנה בהגיש יעקב אליו ומשש ידיו היה ראוי יריח בגדיו שעל גופו (שהיו בגדי עשו החמודות) יותר מכאשר נשק לו, שלא על פניו היו, ואדרבה שם היתה חוטמו יותר קרובה אל שטף העזים שבחלקת צואריו מאל בגדיו שמשכמו ולמטה, על כן אמר שנכנס עמו גן עדן, ואשמועינן הכתוב רבותא דאפילו אז כשנשק לו והיה חוטמו יותר קרובה אל שטף העזים שבחלקת צואריו, מכל מקום וירח ריח בגדיו (אלשיך):

משטף של עזים. כשהיא לחה עדיין:

והוא אומר וירח את ריח בגדיו. שאף על פי שהיו בגדי חמודות מקוטרים מור ולבונה, אי אפשר שבעבור זה לא ירגיש ריח שטף העזים, וכל שכן אחר שנשק לו כי יריח יותר בשטף העזים שהלביש על חלקת צואריו, אלא שנכנס ריח גן עדן עמו וריח ההוא לחזקו לא יורגש ריח רע אצלו, ועוד שהריח טוב יודבק בשטף העזים כמו שנדבק בההוא גלימא דמייתי הש"ס פרק המקבל [בבא מציעא קיד, ב] (יפה תואר). ובזוהר מפרש הטעם מה שנכנס אז ריח גן עדן בבגדיו לפי שהבגדים אלו היו בגדי חמודות של אדם הראשון אשר באו מגן עדן ומקודם בהיותם ביד זדים ביד נמרוד ועשו לא נתנו ריחם, אבל בהגיעם לאדוניהם הוא יעקב דהוי מעין שופרא דאדם הראשון ותיקונו, שוב נתנו ריח כבראשונה (נזר הקודש):

ראה ריח בני כריח שדה. שפירושו כריח השדה של תפוחים אשר ברכו ה', דהיינו גן עדן שנתן ה' ברכה וריח טוב בו, דאי אשר ברכו קאי נמי איעקב כפשוטו, הוה ליה לאקדומי אשר ברכו ה' אל כריח שדה (יפה תואר):

נכנסה עמו גיהנם. כדיליף לקמן ממי איפוא הוא הצד, וסמיך ליה הכא אבא זדון ויבא קלון דדריש קלון לשון שריפה כמו (ירמיה כט, כב) אשר קלם מלך בבל, אי נמי קלון כמשמעו שבגיהנם נתגלה קלון הרשעים (נזר הקודש). ומייתי לה הכא לומר אל תתמה לומר גן עדן מאן דכר שמיה הכא, דהא אשכחינן נמי גיהנם בעשו (יפה תואר). והענין שבזה היה סימן ומופת ליצחק כי יעקב לבדו היורש גן עדן, לכן יעקב ראוי יותר לברכה מעשו (נזר הקודש):

מי איפה. ולא אמר מי הצד ציד כו' אך יורה כי ראה גיהנם, ועל כן חרד ואמר מי נאפה שם (אלשיך):

כלי קוריוס. פירוש אומנות שעושין מן קנים דקים חלקים שבו אורגין האורגים בידים וברגלים (ערוך). וכאן רצה לומר וכי כלי האריגה נטלו עמם כשיצאו ממצרים למדבר, ובמדרש קהלת (ב) פסוק (טז) ושנאתי אני את החיים משמע שהם בגדים חשובים (מתנות כהונה) ועיין דברים רבה סוף פ"ז:

פורפירא. פירושו בלשון יוני ורומי בגד תכלת (מוסף הערוך):

תרגם עקילס. כי הוא תרגם כל המקרא בלשון יוני, אבל אונקלוס תרגם התורה בלשון בבלי, ועיין במוסף הערוך:

איפליקתא. פירושו בלשון יוני בגד ארוג מעשה רקמה:

נרתיקו. ביתו אשר הוא נתון בתוכו מיום היותו:

נשרפים. מאש הענן:

אמיינטן. הוא אבן שיטוו ממנו חוטין ושתילים דקים לארוג מהם בגדים אשר לא תשלוט בהן האש, ואם יטונפו וישחירו יעבירום באש, ושריפתם זה הוא טהרתם (מוסף הערוך וארץ קדומים). והבחיי פרשה עקב גורס מה הסיטון הזה כו', ובלע"ז קורין אותו אמעטיש"ט. ודע כי שלשה מינים המה, א' סלמנדרא שבאש הוא הנקרא תנשמת שבשרצים, או צב כמו שכתבו התוספות בחגיגה (כז, א), והוא מין עקרב, והשני הוא הלטאה הדר במים נקרא לוצירוטה"י, ועיין ברש"י ונקרא סממית כמו שאמרו בשבת (עז, ב) אימת סממית על העקרב ואינה נשרפת באש, ג' הוא הארציי הנטוות כפשתן והיא ממוצעת בין דומם לצומח ואינה נשרפת גם כן באש ונקרא אמיינטון (צל העולם):

כנמיות. כינים ופרעושים הבאים מחמת זוהמא:

מתגעגעין. מחככין ומגנדרין:

בעשב הבאר. בעשבים שהיה מגדל להם הבאר כדאיתא בבמדבר רבה פרשה י"ט (סימן כו [טו]):