עץ יוסף על שיר השירים רבה ד:יא:א

כבית אל ויריחו. יריחו שאררה יהושע. כן צריך לומר, וכן הוא ברות רבה (פתיחתא ב). ופירוש שאררה יהושע כדכתיב (יהושע ו, כו) וישבע יהושע בעת ההיא לאמר ארור האיש לפני ה' אשר יקום ובנה את העיר הזאת את יריחו:

בית אל ששם היו שני עגלי זהב כו'. לאו דוקא שני העגלים שהרי כתיב (מלכים א' י"ב, כט) וישם את האחד בבית אל וגו':

כתוב אחד אומר ויצאו בני הנביאים אשר בבית אל. וכתוב אחד אומר (מלכים ב' ב, ה) ויגשו בני הנביאים אשר ביריחו אל אלישע. נביאים אין נביאים פחות משנים, ולמה לא נתפרסמה נבואתן, שלא היה בהם צורך לדורות. כן צריך לומר, וכן הוא ברות רבה. ופירושו שלא היה בהם צורך לדורות ללמוד ממנה תשובה או הוראה, אבל הנביאים שנזכרו דבריהם בתנ"ך היה בהם צורך לדורות ללמוד ממנה תשובה או הוראה (רש"י פרק קמא דמגילה יד, א):

ששעתה. כלומר שהיה בה צורך לשעתה וגם לעתיד:

הקדוש ברוך הוא מביאן כו'. עיין בקהלת רבה (א) פסוק (יא) אין זכרון:

נפת תטופנה שפתותיך כלה. דרש תטופנה לשון נבואה:

בעשרים וארבעה תכשיטין. הכתובים בספר ישעיה (ג, יח-כד) העכסים והשביסים והשהרונים עד חגורה ומעשה מקשה כו', וע' בשמות רבה פרשה מ"א (סימן ה) ובתנחומא סדר כי תשא (סימן טז):

וזו עדותי. היינו הבתולים הנמצאים עכשיו (יפה תואר):

כסולת זו שצפה על גבי נפה. מפרש נפת לשון נפה:

שצפה על גבי נפה. ופרש"י מרוב שמנה מדבקת בדופני נפה ודמי לעיסה שנילושה בדבש וחמאה, ועיין במדבר רבה פי"ג (סימן טז [טו]), ובירושלמי (פ"ט הי"ג) ובבלי (מח, ב) פרק בתרא דסוטה, ובתנחומא ריש סדר עקב:

שבא מצוף. דרש נפת מלשון נופת צופים, ופירש שבא מצוף מן ההרים הגבוהים שמשם צופים למרחוק. ועיין בבבלי ובירושלמי פרק הנזכר לעיל:

כדבש וחלב כו'. הרבנים יסדו דבריהם על סוף הקרא דבש וחלב תחת לשונך:

כדבש וחלב. הדבש מחמם והחלב מקרר לפיכך שניהם כאחד טובים שמה שחסר זה מלא זה:

רבי יוחנן אמר כו'. הוא יסד דבריו על דברי הפסוק הראשון נפת תטופנה שפתותיך כלה שענינו על חוט של חסד משוך וחן הוצק בשפתות הכלה, ונראה דרבי יוחנן אית ליה הא דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן בפ"ב דכתובות (יז, א) מותר להסתכל בפני הכלה כל שבעה כדי לחבבה על בעלה, ולית הילכתא כוותיה (ספר נפוצות יהודה):

ככלה זו שעריבה כו'. הוא יסד דבריו על סוף פסוק הנזכר לעיל דבש וחלב תחת לשונך המוסב על הכלה הנזכרת, ועניינו בלי ספק ערבות מושג לחתן לבדו כי תחת לשונה אין לזולתו עסק כלל אלא החתן בעצמו משתעשע עמה בנשיקת פה (ספר הנזכר לעיל):