עץ יוסף על שיר השירים רבה ד:א:ב

עיניך הן הסנהדרין שהם עינים לעדה. בזה יש לחבר סוף תורה לתחילתה, דחז"ל (פסיקתא רבתי פרשה מ ועיין בראשית רבה יב, טו) אמרו בתחלה עלה במחשבתו של הקדוש ברוך הוא לברא את העולם במדת הדין וראה שאין העולם מתקיים צירף רחמים לדין וברא את העולם, הדא הוא דכתיב ביום עשות ה' אלהים את השמים ואת הארץ, וכתבו המפרשים שלא שיתף דין ורחמים אלא בשביל רשעים, אבל עם צדיקים מתנהג הקדוש ברוך הוא במדת הדין, וזהו לעיני כל ישראל הם הצדיקים שנקראים עיני ישראל בראשית ברא אלהים:

מצויינת. מסומנת וניכרת:

בתגלחת. (ויקרא יט, כז) לא תקיפו פאת ראשכם ולא תשחית את פאת זקנך:

מכפרת על העולים. פירוש מכפרת על העוונות של העולים אותה לקרבן, ולעיל פ"א סימן ס"ג איתא בהדיא על העוונות:

שכל אותן שבעים פרים כו'. עיין במדבר רבה פרשה כ"א (סימן כד):

יצדה. יחרב:

של תלמידי חכמים. תלמידיהם של החכמים שהיו יושבים לפני סנהדרין כדתנן בפרק אחד דיני ממונות (סנהדרין לז, א):

גורן. כלומר שעושה גוזלות בכל חדש וחדש, וגוזלות קראו גורן כמו שעת חידוש התבואה כמה דאת אמר בכמה דוכתין בתלמוד, ועיין מה שכתבתי לעיל פ"א סימן ס"ג:

משוגרת רוגליות. משלחת רגליה כלומר דרכיה למרחוק משובכה ללקט מזונות:

ישיר משה ובני ישראל. שפירושו משה שקול כנגד כל ישראל:

ויעשו בני ישראל. פסוק זה נרשם בטעות וצריך לומר כאשר צוה ה' את משה ובני ישראל (במדבר כ"ו, ד) שהשווה משה ושקלו כנגד כל ישראל, וכן הוא בילקוט שורש פ"ו:

דוגמה דידך כו'. תנחומא סדר תצוה סימן ה' מי שמבקש לקנות חטים אומר הראיני דוגמתן אף אתה דוגמא שלך דומה ליונה כו', ודרש עיניך לשון דוגמא, כמו בלשון חכמים בבראשית רבה פרשה ע"א (סימן ה) עיין שם:

והנה עלה זית. וזית הוא אורה, או יש לומר שעל ידי כך ויפתח נח את חלון התיבה:

מהו טרף. דלשון טריפה לא אשכחן אלא על הריגה ומכה, או לשון מזון, לא על לשון חטיפה, לכן מפרש דהכא נמי לשון הריגה כלומר שהשחית האילן, שאילו לא לקח העלה הזה היה צומח ממנו אילן גדול ובלא יומו כרתו (יפה תואר). ועיין בבראשית רבה פרשה ל"ג (סימן ו) ובויקרא רבה פרשה ל"א, (סימן י) ובפ"ב דעירובין (יח, ב):

ומהיכן הביאה אותו. משום דאפילו איצטרובלין של רחים נמחה כדאיתא לקמן בסמוך וכל שכן הוא שלא נשאר אילן בארץ (יפה תואר):

משמטוטי ארץ ישראל. ובבראשית רבה ובויקרא רבה הנזכר לעיל גרסו משבשושין שבארץ ישראל, ופירושו מזמורות של ארץ ישראל:

לא לקה במוי דמבולה. ונשארו שם האילנות, ומשם הביאה היונה העלה:

את ארץ לא מטוהרה כו'. ורצה לומר אתמוהי קא מתמה את ארץ לא טהורה כלום ירדו עליך גשמים ביום זעם, וכדסבירא ליה לרבי יוחנן בפרק פרת חטאת (זבחים קיג, א):

אמר רבי יוחנן אפילו כו'. רבי יוחנן מסייע לרבי לוי ואמר שלא היה אפשר להביא ממקום שהיה המבול שאפילו אצטרובלין (פירוש רחים התחתונה הקבוע בקרקע) של רחים נמוחו, מכל שכן זית, אלא על כרחך כרבי לוי (ידי משה):

שערי גן עדן נפתחו לה. אין זה פתיחת שער ממש כי למה יהיה סגור בבריח ודלתים, אלא כלומר שנתן לה מקום ליכנס ולא הוזקה בכרובים ולהט החרב (יפה תואר):

אילו מגן עדן הביאה כו'. כלומר דבשלמא אי מארץ ישראל הביאה אף על פי שיש אילנות חשובים מזית לא קשה, דרוב עצי ארץ ישראל זתים, אבל אי גן עדן דרובא דאילנות גן עדן מבעלי הריח מקנמון ואפרסמון חשוב מאד וכדומה היה לה להביא מהם, כי אפילו הבעל חי יבחין בהבדל הזית מבעלי הריח החשובים כל כך והיה לה להביא מהם שהם הרוב (יפה תואר):

ובלסמן. עץ בלסמן גדל בעיר יריחו אשר נקרא שמה יריחו על שם הריח, תרגום בפסוק הדודאים נתנו ריח (לקמן ז, יד) איתבסם קדמאי כריח בלסמון (מוסף הערוך):

ואמרה לו מרי נח כו'. אף דודאי היונה אינה בת דיעה, אך כל מה שאנו לומדים דבר אחד מאיזה דבר, חשוב כאילו שמענו ממנו אותו דבר שלומדים ממנו, לכן כיון שהיונה תפסה עלי זית בפיה אף שהוא דבר מר, אף שנח וודאי היה נותן לה דברים טובים, לומדים אנו ממנה שיותר טוב דבר מר ולקבל מהקדוש ברוך הוא, מדבר מתוק ולקבל מבשר ודם, שהרי לקחה דבר מר משום שהיה המר מתוק לה לפי שהיה מאת הקדוש ברוך הוא, וזהו שאמר אלא רמז רמזה לנח ואמרה כו' (נחלת יעקב):

מר מזה. היינו עץ הזית עצמו ועליו שהם מרים, לא הפרי: