עץ יוסף על שיר השירים רבה א:ה:א

שחורה אני ונאוה. רצה לומר שקשה וכי יש שחורה נאוה (שמות רבה פרשה מ"ט סימן ב) דליכא לפרש שחורות בגוון ונאוה באברים כדפרש"י במקרא, הא לא מצינן שחורה נאוה שדרך השחורות להיות מגונות אפילו בחיתוך אבריהם. לכן מפרש המדרש שכך אמר הכתוב שחורה אני במעשי ונאוה ביחוסים, והנמשל לפי זה שאמרה כנסת ישראל שחורה אני במעשי ונאוה אני במעשי אבותי היינו ביחס אבותי. וביאורו כי הנה אם ראה אדם אחד עמלו תמיד בכשרון ודעת, נאמר עליו שהוא נאה כלומר בעל תכונה טובה, ולהיפוך אם תמיד אולת בידו הוא שחור ומכוער בעל תכונה רעה, כטבע גנות השחרות ונוי הלובן שהוא מוטבע, אבל אם נראה אדם אחד מתהפך במדותיו, פעם מראיתו שחור בעל תכונה רעה, ופעם נאה בעל תכונה טובה, חייב על כרחך לומר שהוא באמת בעל תכונה אחת מוטבע באחת הקצות, והתכונה השניה המתנגדת הוא מצד כח האבות הנטוע בו שגם לכח האבות יש מקום לבנים כידוע, (צפירת תפארה). ועיין מה שכתבתי בעץ ובמהדורא קמא:

בפני עצמי. רצה לומר שאני מקמץ ומשחיר פני במיעוט אכילה ושתיה, אבל אני נאוה בפני קוני שעל מצות ה' אני פזרן גדול, וכדרך שאמר ברבוחין בנפשי אנא רשיי ברם במצוותא דבריי לית אנא רשיי (באסתר רבתי (ב, ג) פסוק בהראותו):

שחורה אני במצרים כו'. השתא מפרש שחורה אני ונאוה שפעמים אני שחורה ופעמים אני נאוה, והיינו כדרך אשה יפה ששזפתה השמש שאז היא שחורה ושוב תחזור לנויה. והנמשל יהיה שבזמן אחד היו ישראל בלתי כשרים ובזמן אחד תיקנו את אשר עוותו, והיינו דקאמר שחורה אני במצרים כו' שחטאתם במצרים שעבדו לטלה כמו שכתוב (יחזקאל כ, ח) איש שקוצי עיניו לא השליכו, ובטלו את המילה כדאיתא בשמות רבה פרשה י"ט (סימן ה), ובדם פסח תיקנו עון עבודה זרה שהפסח היה בזיון תועבת מצרים, ובדם מילה תיקנו ענין המילה. והכוונה בזה שמשבח ישראל לשב בתשובה היותה באותו פרק באותה אשה באותו מקום כדאיתא בפרק יום הכיפורים [יומא פו, ב] (יפה תואר):

זה דם פסח כו'. עיין בשמות רבה פרשה י"ז (סימן ג) ופרשה י"ט (סימן ה) ופרקי דרבי אליעזר (פרק כח):

שחורה אני בים כו'. הכוונה שחטאו בים סוף שפקפקו ביכולת ה' ואמרו המבלי אין קברים במצרים, וגם איתא בשמות רבה פרשה כ"ד (סימן א) שחטאו עוד בים סוף בפסל מיכה שהיה בידם, ועוד אמרו חז"ל שהטיחו דברים כלפי מעלה, ועוד אמרו שאמרו מטיט ולבנים יצאנו ולטיט באנו, ובאותו מקום תיקנו כל זה, שכנגד מה שפקפקו ביכולת ה' תיקנו בשירה שאמרו ה' איש מלחמה מרכבות פרעה וגו' וכנגד מה שהטיחו דברים תיקנו בשיר ושבחה להלל כבוד ה', וחטא הפסל תיקנו באומר זה אלי ואנוהו, וחטא הרהורם על הטיט תיקנו באומר ימינך ה' תרעץ אויב שהודו שהשם רצה להעניש האויב בטיט בחטאו אשר חטא בה, (יפה תואר):

שחורה אני במרה כו'. הכוונה בזה למאי דאיתא במכילתא (פרשת ויסע פרשה א) ובתנחומא (בשלח יט) למה צעקו והלא המים תחת רגלי ישראל היה כו' הא מה תלמוד לומר ולא מצאו מים, דורשי רשומות אמרו לא מצאו דברי תורה שנמשלו למים שנאמר הוי כל צמא לכו למים, ולפי שפירשו מדברי תורה שלשת ימים (ותלתא זמנא הוי חזקה) לכך מרדו ובטלו יותר, ובאותו מקום תיקנו החטא כדאיתא שם ויורהו ה' עץ, דורשי רשומות אמרו הראהו דברי תורה שנמשלו לעץ שנאמר עץ חיים היא גו' (רצה לומר שעסקו בתורה) [יפה תואר]. ובמכילתא דרשו וימתקו המים ששבו בתשובה, ובילקוט מסיים כמה דאת אמר שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו ששם נצטוו על המצות:

ברפידים כו' מסה ומריבה. הכוונה בזה למאי דאיתא במכילתא (פרשת ויסע פרשה ז) ובתנחומא (יתרו ג) מה היו מנסין רבי יהודה אומר שאמרו אם מספיק לנו מזונות כמלך נעבדנו ואם לאו לא נעבדנו, רבותינו אומרים אם מהרהרים אנו בלבנו ויהא יודע כו', שטעו בענין ההשגחה וחשבו שעל פי המזל ישק העולם, וכנגד מעילתם באמונת ההשגחה אמרו ונאוה אני ברפידים, שנאמר ויבן משה מזבח, שתכלית מעשהו לשכן שמו יתברך בתוכנו וגם הקרבן מיוסד על אמונת ההשגחה (יפה תואר):

שחורה אני בחורב. רצה לומר שמה שאמרו בסיני כל אשר דבר ה' נעשה הוא הפך מה שחטאו שם בעגל, כי הכופר בעבודה זרה כמודה בכל התורה כולה, וא"כ באמרם כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע כופרים בעבודה זרה וגלו אדעתייהו כי לא כיוונו בעגל לעבודה זרה אלא מנהיג הוא שבקשו כדפירש הרב אברהם אבן עזרא, כי לא יתכן שאחר שקבלו לעשות כל אשר דבר ה' חזרו ומרדו בכל בתוך ימים מועטים (יפה תואר):

במדבר שנאמר כמה ימרוהו במדבר וגו'. וישובו וינסו אל, וגם שם מקודם, אמרו היוכל אל לערוך שולחן במדבר כו' שחזרו וטעו בענין ההשגחה, ותקנו זה במשכן שתכלית מעשהו לשכן שמו יתברך בקרבנו וכהנזכר לעיל:

ונאוה אני במלכי יהודה. צריך לומר במלכי ישראל, וכמו שמפרש אח"כ סימן ל"ו מדבר באחאב כו' ביהורם כו', ועל זה אמר אם בשחורים שהיה לי כך אני נאוה בנאים שלי הם מלכי יהודה על אחת כמה וכמה:

בנאים שלי על אחת כמה וכמה. כן צריך לומר: