עץ יוסף על שיר השירים רבה א:ד:יא

מה ישיריין כו'. דרש נוטריקון תיבת מישרים מה ישיריין. ופירושו מה חוזק רחמיך רצה לומר אהבתך, והוא מלשון שריר וקיים, לא שריר שדריה דפרק חבית [שבת קמה, ב] (מתנות כהונה). וזה שאמר המדרש מה תקיפין אינון רחמיך הוא פירוש על מה ישיריין רחמיך, ורצה לומר אהבתיך. והנה הכתוב אומר אהבוך אם כן השי"ת הוא הנאהב, והדרש השיב את הענין למה שהשי"ת אוהב אותנו, והיינו לפי שהוא ידיעת הפכיים אשר היא אחת, כי ממה שכנסת ישראל אוהב אותו יתברך יומשך מזה כי תקיפין רחמיך (איי הים דף צ"ב ע"ב). ובילקוט גרס מה ישרים רחמיך ומה תקפין אינון:

מישרות גדולות כו'. רצה לומר שעבדו אותך בישרות גדולות ולא היה בלבם נבל ולא רננו אחריך, וכמו שאמר רבי חנין שאילו לא קיבל עליו נסיון העקידה היה מאבד הכל ולא הרהר לומר אתמול אמרת לי כי ביצחק יקרא לך זרע ועתה אמרת לי קח נא את בנך את יחידך וגו', ועיין בילקוט:

נסיון עשירי היה. דעשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו כדאיתא בפ"ה דאבות (מ"ג), ונסיון העקדה אחרון לכולן, ועיין מה שכתבתי בעץ במהדורא קמא:

ואת קורא אותן דבר. והיה לו לומר יען כי עשית הדברים האלה וירמוז לכל העשרה נסיונות (מתנות כהונה):

היה מפסיד ומאבד כו'. קשה כי אפילו לא היה עומד בזה למה יאבד הראשונות, והלא אפילו צדיק ורשע באחרונה אינו מפסיד הראשונות כשאינו תוהא עליהם כדאיתא בסוף פרק קמא דקדושין (יפה תואר). ויש לומר דאבד את הכל דקאמר היינו שאבד מעלתה בעיני הרואים, לא שכרם, וזה שעם שעבודתו ה' היתה מאהבה גמורה מכל מקום לא נתבאר זה בכל מעשיו הראשונים כמו ממעשה העקידה, לפי שהמפקיר עצמו ליהרג נקל הוא מאד מן האב שבא לשחוט את בנו בידיו, וכמו שהסכים הרבינו בחיי שהיה גדול כחו של אברהם בנסיון העקידה יותר מיצחק מחמת טעם הנזכר לעיל, ולכן נתברר אהבת אברהם למקום מנסיון העקידה יותר מנסיון אור כשדים שהושלך לכבשן האש: