עץ יוסף על שיר השירים רבה א:ג:ג

רבי יוחנן פתר קרייא. לריח שמניך וגו' באברהם אבינו:

בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא לך לך כו' למה היה דומה. רצה לומר דקשה למה הרחיקו מבית אביו והטריחו בדרכים ועשאו כגר בארץ, שאם כדי לקיים המצות שלא ימחו בידו אנשי הארץ שהיו עובדים עבודה זרה, לזה לא הוצרך להרחיק כי הוא לא היה ירא מהם ולא ישוב מפני כל, לכן אמר המשל לצלוחית כו' שרצונו לומר שזה היה כדי שיתגדל שמו ויתפרסם כבודו במלא עולם, מה שלא היה מתפרסם אלא ליושבי ארצו אילו לא גלה:

לצלוחית של פוליטין כו'. פוליטין פירושו בלשון רומיי ויוני מין שמן מרקחת מוורדים ובשמים (מוסף הערוך), ובבראשית רבה פרשה ל"ט (סימן ב) גרס אפפולסימון, והוא שרף נוטף מעץ בלסמון הגדל בעיר יריחו אשר נקרא שמה על שם ריח (ערוך), ותרגום בפסוק הדודאים נתנו ריח (לקמן ז, יד) איתבסם קדמי כריח בלסמון. ולפי משל זה כך הוא פירוש המקרא דכאן לריח שמניך טובים, רצה לומר כדי שיתנו ריח יפה שמניך הטובים צריך אתה לגלות, כי כשמן שמריקין אותו מכלי אל כלי כי אז נותן ריחו, כן יהיה שמך מתגדל על ידי גלותך. ורמז בזה גם כן כי כמו שהשמן לא הוסיף שבח בעצמו בהיותו מטולטל למקום, רק שפירסומו וריחו לאחרים הוא שנתחדש, כן אברהם לא הוצרך לגלות מארצו כדי לקיים המצות כנזכר לעיל, אבל מה שהרויח הוא שיהיה שמו מתגדל ומתפרסם לכל, וזהו שמסיים המדרש הרבה מצות יש לך טלטל עצמך בעולם ושמך מתגדל בעולם לך לך מה כתיב בתריה ואעשך לגוי גדול. פירוש הריוח שיומשך מהליכה זו היא מאי דכתיב בתריה ואעשך וגו' ואגדלה שמך (יפה תואר). ועיין כל זה בבראשית רבה פרשה ל"ט:

הא לך עלמות הרבה. פירוש על ידי טלטולך הרבה גרים יתוספו, שעל ידי שיכירו שה' אתך ידבקו בדרכיך וכמו שמסיק המדרש (יפה תואר):

והלא אם מתכנשים כו'. וליכא למימר בריאה ממש על ידי ספר יצירה כדאיתא בפרק ארבע מיתות (סנהדרין סה, ב), משום דהתם מוכח שבריאה כזה הוא בלא דיבור ונפש משכלת וכבהמה בצורת אדם, ולא הותר לעשות כזה אלא לפי שעה ליחיד לנסיון בעלמא ולא ברבים, ועל כזה נאמר (משלי כה, ב) כבוד אלהים הסתר דבר ולא לפרסם הדבר ברבים לדורות כאברהם שהוליכם אתו עמו בפומבי לארץ כנען (נזר הקודש):

לכך נאמר ואת הנפש אשר עשו. פירוש אשר עשו לפי זה לשון תיקון כמו (דברים כא, יב) ועשתה את צפרניה, שבגרות תקנו נפשם:

אמר רבי חוניא אברהם כו'. בא לתרץ למה כתיב אשר עשו לשון רבים, יאמר אשר עשה, על זה מתרץ שגם אמנו שרה גיירה נשים:

ומה תלמוד לומר אשר עשו בחרן. רצה לומר למה נאמר עשו דמשמע עשיה ממש, דבצפורנים ניחא למימר עשיה על התיקון משום דבצפורנים נמי איכא קצת מלאכה. והשיב דאפקיה בלשון עשיה ללמדך דחשיב כאילו בראו, שהביאו לחיי העולם הבא כי לכך נבראו, ואם לא כן נוח לו שלא נברא (יפה תואר). או אפשר דקשה ליה מדכתיב הנפש דמשמע ליה אותו הנפש עצמו שעשה אברהם אותו עצמו עשתה אותו שרה, וזה אינו שהרי הוא מגייר אנשים והיא מגיירת הנשים, והשיב שזה היה על ידי האכסנאות שנעשה על ידי שניהם ועל ידי זה נתגיירו, כדאיתא בבראשית רבה פרשה לט [יד [כא], טז [כד] (מתנות כהונה):

וריקמו. רקם עליו עור מלמעלה:

ממה שאתה מביא אורה כו'. זה נדרש מן שמניך, שהשמן מביא אורה לעולם (רד"ל):

האורה גאולה. כמה דאת אמר (אסתר ח, טז) ליהודים היתה אורה:

שנתת לנו ביזת מצרים כו'. זה גם כן נדרש מן שמניך, וכעין מה שתרגם אונקלוס בסדר האזינו (דברים לב, יד) חמאת בקר וחלב צאן, ביזת מלכהון וכו', והאומות נקראים עלמות, ומלת אהבוך שב על ישראל (מתנות כהונה). ולדבריו נדרש על כן עלמות רצה לומר בשביל ביזת העלמות הם האומות שנקראים עלמות, שנתת לנו שמניהון, לכן אהבוך ישראל (רד"ל):

יום המיתה. שמפני שאין יודעים מיתתן הם כל ימיהם בתשובה ומכוונים לבם לשמים בתפלה ובתחנונים, וכמו שאמר התנא (אבות פרק ב משנה י) שוב יום אחד לפני מיתתך כו'. ומפני שאין יודעים יום הנחמה והגאולה הם מצפים בכל יום ומקווים אל הגאולה והנחמה ומכוונים לבם לשמים, אבל אם היו יודעים ריחוק הנחמה והגאולה היו מתייאשים מן הגאולה והנחמה, והרבה היו יוצאים מן הכלל:

בעלמות ובזריזות. על דרך שדרשו בשמות רבה (א, כה) ותלך העלמה שהלכה בזריזות, והכונה כאן על דרך שאמר התנא (אבות פרק ה משנה כ) הוי עז כנמר וקל כנשר רץ כצבי לעשות רצון אביך שבשמים:

אלו בעלי תשובה. קרי ביה על מות, שהגיעו עד שערי מות בעונותיהם וחזרו בתשובה והקדוש ברוך הוא מקבלם:

זו כת שלישית. דרש עלמות על מות:

ואח"כ. מצפצפת ועולה כמו שבואר בראש השנה דף י"ז ע"א:

אלו הגרים הדא הוא דכתיב . (יהושע ט, ט) כי שמענו שמעו ואת כל אשר עשה במצרים וגו'. (מתנות כהונה):

דבר אחר על כן עלמות אהבוך אלו ישראל. פירוש על כן על מות אהבוך, רצה לומר שאהבתם לך כל כך גדול עד שמוסרים עצמם על קידוש השם:

שנאמר כי מאהבת ה' אתכם כו'. מזה הפסוק אינו ראיה שהם אוהבים להשי"ת רק השי"ת אוהב אותם, ואפשר שכוונתו על פסוק שלאחריו שומר הברית והחסד לאוהביו:

על שהעלמת מהם כו'. ולפיכך אוהבים אותך כי יודעים כי כך הוא, וכמו שנאמר (ישעיה סד, ג) עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו:

דבר אחר אמר רבי ברכיה. כן צריך לומר. ודרש על כן עלמות מלשון עלמות וזריזות וכדלקמן (מתנות כהונה):

ראשה חולה לצדיקים. פירוש עגולה סביב מלשון מחול הכרם דתנן בכלאים (פרק ד משנה א), שפירושו סביב. וירצה שיסדר הצדיקים סביבו כעגולה, והוא יתברך יהיה באמצע, ולהיות השי"ת באמצע אמר שיהיו מראין אותו באצבע, שהאמצעי נראה לכל המסובבים. ומ"ש שהקדוש ברוך הוא יהיה ראש חולה, הוא היותו באמצע כמו המרכז לעגולה (יפה מראה). ועיין בויקרא רבה סוף פרשה י"א ובירושלמי פ"ב דמגילה. וכתב הבחיי בסדר תרומה (כה, לא) שאמר זה על מה שמתענגים מזיו השכינה בתענוג שאין לו סוף, שהמחול הוא עגול ואין לו ראש וסוף, ולכך המשיל תענוג הנפשות שאין לו סוף למחול שאין לו סוף. והאלשי"ך תהלי' פ"ו כתב שהכוונה כי אז נהיה כולנו נביאים, כי מלבד מה שתפסוק זוהמתנו גם יצר הרע לא יהיה בנו כי נהיה כולנו קדושים וטהורים באופן שלא נצטרך לומר לנביא שידבר הוא עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלהים, כי אם שבו יתברך נשמח כי קדושים נהיה כי קדוש הוא ולא יקרנו אסון מות בְּדַבֵּר עמנו אלהים עד כאן לשונו:

שיתו לבכם לחילה כו'. ואף על גב דפשטיה דקרא זה מיירי בירושלים כדכתיב התם הר ציון ירכתי צפון סובו ציון, יש לומר הרמז הזה הרמוז בתיבת חולה מיירי בגן עדן, דאפשר שהכתוב בענין אחד וירמוז בענין אחר (יפה מראה):

לחולה כתיב. וכן הוא בדפוס מאהלוב, וכן הוא בירושלמי ובויקרא רבה הנזכר לעיל. וזהו לשון בעל מנחת שי בירושלמי ובתיקוני זוהר ובמדרש חזית ובקהלת רבתי כתבו לחולה כתיב, אבל בכל הספרים שלנו כתיב וקרי לחילה ביו"ד, והכי איתא באגדת תהלים עד כאן לשונו, הרי דגם כאן הנוסחא לחולה כתיב, ולא כדפוס לעמבריג שאיתא שם לחילה כתיב:

והם חלים לפניו בעלמות. רצה לומר והם ירקדו לפניו בחוזק ובזריזות, כמו שאמרו בשמות רבה (א, כה) ותלך העלמה שהלכה בזריזות, ופרש"י כעלמה שכל כחה עליה:

בעלימות ובזריזות. רצה לומר מפרש תיבת עלמות בשני פירושים, פירוש אחד בעלימות לשון העלם והסתר כמו שאמרו בפרק אין מעמידים (עבודה זרה לה, ב) גבי עלמות אהבוך דברים מכוסים ממנו מתגלים לו, פירוש שני עלמות לשון חוזק וכמו שכתבתי לעיל:

כאילין עולימתא כו'. רצה לומר שהם חלות במחול כעלמות פירוש כנערות החולות במחולות, זהו שסיים המדרש בתוך עלמות תופפות:

תרגום עקילס אתנסייא. הערוך כתב תניסאה לשון מות, ולפי זה מפרש המדרש מילתיה דעקילס, דרצה לומר עולם שאין בו מות, ומפרש עלמות שעולות על מות (יפה מראה). ועיין בבלי תענית ל"א:

דכתיב כי ה' אלהיך ברכך. טעות סופר הוא, כי ממקרא זה אינו מוכח מידי שהוא ינהגנו, וצריך לגרוס במקומו (דברים לא, ו) כי ה' אלהיך הוא ההולך עמך: