עץ יוסף על שיר השירים רבה א:א:ד

אמר כולם מעלים עולות ושלמים. כן צריך לומר (אות אמת):

בחורבה של עירו. זהו פירוש על למדברה של עירו (אות אמת). ובריש קהלת רבה ליתא זה:

וכרכמה. לשון כרכום, כלומר צבעה (מתנות כהונה). ובאמת שנמצא במסכת כלים במלאכת הכלים כרכום, אבל כאן נראה יותר דצריך לומר כרכבה, עיין בחולין דף כ"ה ריש ע"ב לכרכוב (כן הוא גירסת הערוך, אבל בגמרא איתא לכרכור) ופירש רש"י בציורים שקורין ניי"ל (רד"ל):

וסידקה. תרגום לשנים עשר קרעים (מלכים א' יא, ל) וסדקה לתרין עשר סידקין:

וסתתה. שבת דף ק"ב, ב' המסתת והמכה בפטיש, ובבא מציעא דף קי"ח, ב' החצב שמסר לסתת, פירוש חוצב אבנים הפוסל אבני גזית שיהיו אבני גויל:

אמר הרי עלי. לשון נדר הוא בכל מקום:

ולא מצאה לשעה. פירוש לא מצאה בשעה זו מה ליתן להם:

ובלבד שתתן ידך עמנו. כוונתם היה שישפיע מידיו כח ועזר אלהי עליהם, שגדולים צדיקים יותר מלאכי השרת:

חמשה סלעים. והיה לו חמשה סלעים לתת להם:

בא המעשה כו'. בריש קהלת איתא שהלך שם לשאול בשבילם:

נתן לחכמים אותו השכר. פירוש על דרך דאיתא במסכת תענית (כד, ב) שאין אדם רשאי ליהנות ממעשה נסים, והואיל ונעשה לו נס ונזדמנו לו מלאכים, לכך לא היה רוצה להנות מן השכר, שממה שאין אדם רשאי להנות אין להקריב למזבח (ידי משה):

שהשכיר עם המלאכים, וקראו עליו המקרא הזה חזית איש מהיר במלאכתו לפני מלכים יתיצב אל תקרי מלכים אלא מלאכים. כן צריך לומר (אות אמת), וכן הוא בריש קהלת: