עץ יוסף על שמות רבה ט:ג

ואפילו נחש. דוקא נחש שרוב פעמים אינו נושך. אבל עקרב או אפעה מן הדברים שודאי נושכים וממיתים פוסק:

לא יפסיק. אבל יכול לילך למקום אחר כדי שיפול הנחש מרגלו. ואם רואה שהוא כועס ומוכן להזיק פוסק [א"ח סי' ק"ד]:

מה ראו חכמים כו'. ר"ל כיון דהמשנה במלך ישראל מיירי וכדאיתא בגמרא א"כ קשה מה ענין כריכת נחש לזה דכריכת נחש אית ביה סכנה אבל במלך ישראל לית ביה סכנה כשלא מפסיק תפלתו מפניו. ומשני משום דאשכחן דאקיש קרא מלכי מצרים לנחש (כי פסוק קולה כנחש ילך אמלך מצרים קאי) וטעמא משום מה הנחש מלחש כו' הילכך ס"ד אמינא דמלך ישראל נמי קמ"ל דאין לחוש לזה:

ומה הנחש מלחש והורג. שאע"פ שלא ישוך ממש בלחישה בעלמא היינו שהוא נושף כמין שריקה מטיל ארס והורג. כך מלכות מצרים היתה מלחשת והורגת שלא בפני האדם אפילו שלא בחקור:

מה ראה הקב"ה להקיש מלכות מצרים לנחש. אפסוק קולה כנחש ילך קאי שמיירי ממלכות מצרים:

הנחש מעוקם. פי' בהליכתו ובזחילתו מעקמת דרכיה:

מעקמת דרכיה. להעביר על השורה באשר דבר מלך שלטון. וכן אמרו מלך לא דן ולא דנין אותו:

כשיבא להתעקם. לבא בעקיפין:

ויתלה את המטה כנגדו. כלומר יהיה מאיים עליו במטה:

כלומר מזה אתה לוקה. כוונתו על המכות שהיו כתובות קעקע על המטה כדלעיל סוף פ"ח: