עץ יוסף על שמות רבה ה:ח

שלא נתלה למשה עליה. דמכיון דעם היותו צדיק גמור לא תלה לו. משמע דחביבה מילה מאד וכדתנן בהדיא בפ"ד דנדרים:

אפי' שעה אחת. שבדרך לא רצה למולו מפני סכנת הדרך. והמלון לא היה רחוק ממצרים וחשב משה שאחר שעה יבא למצרים וימול אותו. ואילו היה משה נותן ללבו שבאורחא פורתא ליכא סכנה היה מל אות במלון. אך לפי שנתעסק תיכף במלון [כדכתיב ויהי בדרך במלון] לא נתן אל לבו זאת. והמלאך לא המתין לו אותה השעה שהיה צריך לילך מהמלון עד מצרים:

מלאך של רחמים היה. שפי' ויפגשהו ה' מלאך ה' כתרגומו. אלא שביטול המצוה נהפך למלאך אכזרי:

מלאך של רחמים היה. מדלא קאמר מלאך האלהים. כי ה' מדת רחמים. ופליגא אדאמר בפ"ד דנדרים באו אף וחמה ובלעוהו:

ואעפ"כ ויבקש המיתו. דס"ל דויפגשהו ה' ויבקש המיתו אמשה קאי. דלאו כרשב"ג דאמר בפ"ד דנדרים לא למשה רבינו בקש אותו שטן להרוג אלא לאותו תינוק ע"ש:

אמרה חתני. [פי' בעלי] תהיה אתה נתון לי. וזו דרך בקשה כלומר מבקשת אני מה' שתהיה נתון לי. ואז וירף ממנו שנתקבלה תפלתה:

היה חייב מיתה. דמים דכאן לשון מיתה ופי' היה חייב מיתה בשביל המילה: