עץ יוסף על שמות רבה ה:י

הה"ד חסד ואמת נפגשו כו'. ס"ל ששניהם נשקו זה את זה. ומייתי סמך מדכתיב חסד ואמת נפגשו ונשקו דמשמע זה את זה וה"נ נפרש ויפגשהו וישק לו:

חסד זה אהרן כו'. ר"ל איש חסד. ותפס התוארים במקום המתוארים. ע"ד ואני תפלה:

חסד זה אהרן כו'. ר"ל שמשה היה מבקש את הדין. ואהרן יותר רחמן שמבקש השלום והפשרה. וזהו היותו אהרן מדת החסד והרחמנות ומשה מדת האמת וכן משה מצד הצדק ממש ואהרן מבקש פשרה והוא ענין השלום כמ"ש בפ"ק דסנהדרין אי זהו משפט שיש בו שלום הוי אומר זה ביצוע. ועכ"ז אהבו ונשקו זה את זה [יפ"ת]:

לאיש חסידך. וקאי אאהרן כדאית' בכמה דוכתי:

ואמת זה משה. ואע"נ דבאהרן נמי כתיב תורת אמת היתה בפיהו ולהכי קאמר רבי עזריה בסמוך אמת זה אהרן. לא קשה שאע"פ שהיתה תורת אמת בפיהו היה מתנהג בדרכי החסד והשלום ולא יקרא שמו רק כפי המעשה [יפ"ת]:

צדקת ה' עשה. וקאי אמשה דכתיב כי שם חלקת מחוקק ספון כדאיתא במס' סוטה:

בשלום ובמישור. וסיפא דקרא כי שפתי כהן ישמרו דעת. דמשמע דקאי אאהרן כדאיתא בכמה דוכתי:

מהו וישק לו. כלו' מאי חדושא בנשיקות האחים:

זה שמח כו' וזה שמח כו'. קמפרש וישק לו זה לזה מדסתם וכתב לישנא דמשתמע הכי והכי:

ד"א וישק לו כו'. דרש וישק לו לשון מקח וממכר מל' נקיט ליה שוקא. וקאמר נטל כהונה ולויה. פירוש משה נטל לויה ואהרן נטל כהונה. וקמפרש כי לקיחה זו דרך מקח וממכר ומפיק ליה בלשון שוק כי זה נטל כהונה ונתן לויה כו' [יפ"ת]:

משל לזהבי כו'. מפרש נשיקה כפשוטו ולדיוקא אתא כלומר לזו יקרא נשיקה ולא של עשו ליעקב והביא משל הזהבי שראה מכבר מטבע מזויף כשרואה מטבע טובה אומר כי זה אין בו זיוף. כך כאן רמז פתיחות עשו [יפ"ת]:

מוניטה. מטבע:

מבפנים של חרס. שהוא זיוף גמור. וכן נשיקת עשו ליעקב היה זיוף ממש ולא היתה נשיקה אלא נשיכה [ת"נ]:

לא היה אלא לפסולת. כמו שמורה הנקוד על וישקהו כדלעיל בר"ר פ' ע"ה:

כסף סיגים מצופה על חרש וגו'. כמו כסף סיגים על חרש כן המדבר שפתיו דולקים בדברים טובים בחימום ובלבו רק רע:

ומה היה סופו. פי' שלבסוף היה נוטר לו איבתו כדכתיב ועברתו שמרה נצח. והעד ויבא עמלק. חסד ואמת נפגשו. כי פגישתם היה בבקשת כל אחד מדתו חסד ואמת. וכן בצדק ושלום נשקו זה לזה ולא באיבה בלב:

חסד זה אהרן. כדלעיל סימן י"א:

שעשה חסד עם יוסף. ליטפל בעצמותיו. שהוא חסד של אמת כמ"ש בב"ר פ' צ"ט:

הוי חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו וישק לו. כצ"ל ורבי יהודה בר"ס ורבי עזריה באו לדרוש ראשית המקרא חסד ואמת נפגשו וריב"ס דריש חסד זה אהרן כו'. ורבי עזריה מפרש חסד זה משה כו' משום דלריב"ס מזכיר הכתוב שלא כסדר דמתחלה אמר חסד ואמת נפגשו חסד זה אהרן ואמת זה משה והדר אמר צדק ושלום נשקו צדק זה משה ושלום זה אהרן והזכיר משה בתחלה. לכך דריש חסד נמי אמשה. אבל סוף המקרא צדק ושלום נשקו פירשו כמו לעיל לכן מקצר וסיים צדק ושלום נשקו וישק לו. ואמר עוד אין אנו יודעים למי חלק כו'. שרוצים לפרש תורת אמת כו' על מה שנתאמת עתה לישראל גאולתם ע"י הנבואה שנתנבא להם כבר עודם במצרים וזה לחלוק כבוד או למשה או או לאהרן וכמו שמבאר ומפרש תורת אמת היתה בפיהו מה שהיתה בפיו של אהרן נבואת הגאולה הוא להורות או אמונתו ואמיתתו של עצמו ע"י משה אחיו. ויאומן המוקדם במאוחר. והוא חלוקת הכבוד לו לעצמו. או הוראת אמיתות משה בענין בשורת הגאולה ויאומן המאוחר במוקדם: