עץ יוסף על שמות רבה מו:ב
Etz Yosef on Shemos Rabbah 46:2 (Etz Yosef on Shemot Rabbah 46:2) · עץ יוסף על שמות רבה · free full Hebrew text
Open in the reader →ולא היה מאמין שחשב שאיזה הרהור עבירה היה והחמיר ה' בדבר כאילו עשו עגל מסכה. ולזה לא שבר הלוחות:
אפשר שלא היה משה מאמין. צ"ל ד"א אפשר כו' (יפ"ת):
ד"א שפרחו הכתובים כו'. כלו' שהיה מאמין במאמר הקב"ה כי שחת עמך כו'. ומה שלא שברן עד שראה את העגל ומחולות. שלא פרחו הכתובים עד ביאתו הנה. והכוונה כי כנשמה שבאדם כן היה רוח קדוש עליון נורא מאד בקרב כל אות ואות. ואורות נשמת רוח חיים שבכל אות ואות הם הם אשר פרחו למקורן ונסתלקו כאשר קרב אל המחנה. כי אין קדושה ראויה ליכנס למקום טומאה (יפ"ת ואלשיך):
שנא' וארא והנה חטאתם לה' כו'. ר"ל שקודם פסוק זה כתוב ואפן וארד מן ההר וגו' ושני הלוחות על שתי ידי. וארא והנה חטאתם וגו' ור"ל כי בעוד שהיה הכתב בלוחות היו הלוחות נושאים את עצמם. ובהסתלקות מהם נעשו כבידים הוצרך משם לתפוס אותו בשתי ידיו. וארא והנה חטאתם כו' כלו' שע"י שנעשו הלוחות כבידים על שתי ידי בזה ראיתי את חטאתכם כי כבדה מאד ואשברם לעיניהם (תו"נ):
משל למלך כו' זה המשל קאי על הלמ"ד דלעיל. והוא דעת ר' יוסי הגלילי:
מAל למלך כו' ששברם להצילם מהעונש כו':
אל תמחול לי שזהו תשובה למאמר הקב"ה ויחר אפי בהם ואעשה אותך לגוי גדול. ולפי שהקב"ה מוכרח לקיים השבועה שנשבע לאבות העולם וא"כ בהכרח יוכרח למחול לא' מהם. ונדר שהותר מקצתו הותר כולו:
שפנה כלו' הפנה והסיר חטא שלהם. ול' ויפן קדריש:
שיהא בהם הלכות לאו דוקא שהרי דברים שבעל פה לא ניתנו ליכתב. אלא כלו' שיהיה רמז בהן מתוך כתב בטעמים ובכתרי האותיות ונמצא שרשומן היה ניכר מתוך כתיבת הלוחות אלו השניים:
הה"ד ויגד לך תעלומות חכמה. דברי צופר לאיוב הן ודרשו כאילו מדבר במשה:
הה"ד לכל זמן כו' כדמסיים בסוף:
צ"ט חלקים כו' שהוא עת למות. דאם כפשוטו ה"ל למימר עת לחיות ועת למות. ואין הלידה הפך המיתה. אם לא לרמוז שהלידה היא סבת המיתה ונמשך ממנה:
וכולהו פי' כל העתים שנא' שם שנדרשים במדרש קהלת:
ועת כנוס אבנים פסל לך. הפסולת שלך כו'. מלת פסל לך משמש כאן למעלה ולמטה. וכאילו אמר ד"א פסל לך הפסולת שלך. וכן הוא דרך המדרש ברוב המקומות. ופי' הפסולת שלך מה שתחתוך סביב סביב כדי לעשות מרובע אותן החתיכות יהיו שלך:
משם העשיר משה. כדאי' בויק"ר פ' ל"ב מחצב של סנפירינון ברא לו הקב"ה בתוך אהלו ומהם העשיר הה"ד פסל לך הפסולת שלך. וע' בפ' אין בין המודר ובירוש' דשקלים פ"ה ובתנחומא:
דין הוא שיטול. כי העושר היה ראוי לו. ואין ה"נ שאילו לא היו הלוחות משברות שהיה ה' נותן לו עושר ממקום אחר:
וה' נתן את חן העם וגו' והעשירו כדאיתא בילקוט אסתר שהשאילום כלי כסף וזהב ומרגליות ובגדים וטענו כאו"א מהם תשעה חמורים:
אתן לו הפסולת שיעשיר. כדי שיהיו דבריו נשמעין ויכבדוהו כשלא יצטרך לבריות. וכדי שע"י העושר יוכל לקיים תורה ומצות: