עץ יוסף על שמות רבה מה:ג

אתה מוצא וידבר ה' אל משה כו'. בא להורות לנו בזה ממעלת נבואת משה על כל שאר הנביאים. שהיה בכחו להאציל עליו שפע נבואתו בכל עת שירצה ואף בלתי קדימת דבור ה' אליו. כמו דבור ה' אליו בלתי הקדמת דבורו. שגדלה מעלתו ודבותו להדבק בשפע הנבואיי בכל עת שרוצה. וזה משל המערה שאחר שמפני הכנתה לקבל המים נתמלאה מהים והיו לאחדים בדבותם א' לא'. שוב לא יפרדו. כן אחר שנדבק משה בה' שוב לא נפרד דבקותו והיה תמיד מקבל הדבור מה' או שהוא מדבר לפני ה' בכל עת שרוצה. וע"ל ריש פ' כ"א:

מה כתיב למעלה כו'. הקדים לומר מה כתיב למעלה כו' דלפי מ"ש רשב"י ניחא שכעס עליהם מפני שאבדו המתנה טובה. אבל אם פי' עדיך כפשוטו דהיינו בגדי תפארתם שהורידו מעליהם על שהתאבלו על חטאם אין טעם שיכעוס עליהם אדרבה הוה ליה לחבבן:

כלי הזיין שהוא תכשיט ועדי לאיש. וע' ביאור נפלא ע"ז באלשיך סדר זו:

מיל כדי שיוכלו לבא בשבת להתפלל שם או ללמוד ולהורות. וכן מבואר שם בהדיא אך רחוק יהיה ביניכם ובינו כאלפים אמה כדאי' בבמד"ר פ"ב:

ולמה כעס עליהם אמר שהקב"ה התנה עמו שלא יהיו תרין אפין מזגין רותחין א"כ למה כעס ועבר על התנאי. לכך דריש שסבר משה מנודה לרב מנודה לתלמיד (יפ"ת):

לפיכך משה יקח את האהל כלו' פי' ששר צבא רצה לפייס את המלך ולא נתפייס ונטל את הסיגנים וברח. לפי שמאהבת הסיגנום ואת שר הצבא הוזקק בעל כרחו שלא ברצונו להתפייס ללגיון. כך מאהבת הקב"ה למשה ולאהלו שתוכו רצוף אהבת התורה רצה הקב"ה להתפייס לישראל:

סיגנום פי' משכנו ובית מנוחתו (מעריך):