עץ יוסף על שמות רבה מא:ה

ד"א ויתן אל משה רבנין אמרי כו'. שמדכתבה התורה נתינת הלוחות קודם לעשיית העגל ש"מ שכך היה המעשה. והורה לנו התורה בזה שאילו קדמה המעשה לנתינת הלוחות לא היה הדין נותן ליתן להם הלוחות. ומשה אע"פ שנודע לו מעשיהם מ"מ לא הניחם שם אלא לקחם עמו ושברן אח"כ כדי שיראו ישראל מה שהפסידו. ורבי לוי פליג מדכתיב ויתן אל משה ככלותו לדבר אתו והדבור לא נגמר עד למחרתו ביום ירידתו. וס"ל לר' לוי אף שכבר חטאו נתנם לו הקב"ה שלא למנוע מהם הטובה. וזה מחסדו יתברך. ומשה שברן שלא ברצון ה'. ומדכתיב נתינת הלוחות קודם למעשה לא הוקשה לו דאין מוקדם ומאוחר בתורה:

מהו לדבר אתו שלא יצדק הלשון הזה אלא בין אדם לרעהו שדומה לו. אבל בדבור ה' לאדם אין לומר כן. ולזה אמר שהוא דרך משל כרב עם התלמיד אחר שלמד הדבר כהוגן. והכוונה להודיענו שלמד הדברים כהוגן:

מהו ככלותו נקיט פירוש ככלותו בתר פירוש דלדבר אתו משום דהוה קרוב לדרוש מככלותו שנמסרה לו התורה במתנה ככלה לפי שהיה לומד ושוכח וכדפרש"י בחומש. אבל מכיון דדריש לדבר אתו שהיה אומר רבו עמו הרי שס"ל שלא היה שוכח. בעי א"כ ככלותו במאי תוקמיה:

שערבה לבעלה בתנחומא גרס ערבה על בעלה ומתאוה להיות שומע את דבריה:

בכ"ד מיני תכשיטין הכתובים ישעיה העכסים והשביסים והשהרונים עד חגורה ומעשה מקשה ופתיגיל:

היא מגלה פניה כלו' שמפרסמת צניעותה ע"י שמוצאת שלום בבית בעלה:

צנוע ככלה שלא ימצאבו דבר של דופי:

ומפורסם במעשים טובים היינו שיהיה בו מעשים טובים בפועל בקום עשה: