עץ יוסף על שמות רבה מא:ב
Etz Yosef on Shemos Rabbah 41:2 (Etz Yosef on Shemot Rabbah 41:2) · עץ יוסף על שמות רבה · free full Hebrew text
Open in the reader →הה"ד מתן אדם ירחיב לו כו'. שמה שזכה משה אל כל הכבוד הזה היה בנדיבות ולזה הביא המדרש דמתן אדם ירחיב לו. וענין הנדיבות הוא מה שארז"ל בתחלה לא ניתנה תורה אלא למשה והוא נהה בעין טובה ונתנה לישראל. והקב"ה שהכל צפוי לפניו נתן לו בשכר זה סתרי תורה ודבר עמו:
שאדם נותן משלו ולא מן הגזל דשונא גזל בעולה. ודרשו כן מדכתיב מתן אדם לומר שיהיה של אדם. ולא גזל:
באבין רמאה כו'. שאבין נתעשר מאד שמצא סימא ע"י טוב לבו ונדבתו שעשה בעת עניו. וזהו מתן אדם ירחיב לו אח"כ בנכסים רבים עד שנטלו אותו והושיבוהו אצלו לקיים מתן אדם ירחיב לו ולפי גדולים ינחנו:
כמו שכתוב במגילת אסתר. לא נמצא שם אלא בהמקומות שנרשם ביד יוסף ואפשר שהיה כתוב כמ"ש במ"א. והוא ר"ת מקום אחר וחשבו שהוא ר"ת של מגלת אסתר:
אתה אומר אם כו'. כלו' דבזכותו זכו בניו וה"ל כאילו אמר לו ה' כן:
בו בל' אני מקלס כו' דע"י שהקילוס הוא בלשון שאמר אברהם יזכר למו זכותו. וזה הוא פי' סיפא דקרא ומדברך נאוה ר"ל שבא להזכיר זכות של אברהם שאמר אם מחוט גו'. וז"ש כחוט השני וגו'. וכן הפסוק השני מה יפו פעמיך בנעלים עי"כ יזכור למו שהם בת נדיב זה אברהם וכו':
לשני בקרים מפני שהיום הראשון לא נתפרש אי היה בהשכמה או לא. לא חש להזכירו כאן שידענו דשני בקרים היינו זולת היום שלא נזכר בו בקר:
גבול של כאו"א שלעתיד אפי' גבול כל יחיד יהיה גדול וכדשנו בפ' יש נוחלין. ועושי המשכן עצמם שמתו אז יזכו שהם חיים לימות המשיח כמ"ש בפ"ק דיומא מי לא אתו משה ואהרן בהדייהו:
גבול של כאו"א דייק מדכתיב גבולך לשון יחיד דה"ל לומר גבולכם:
ג' דברים נתנו מתנה לעולם. שהעולם בלתי כדאי לעכבם אילולא שחננם ה' לעולם כנותן מתנה בלי תשלומין:
ג' דברים כו' פי' למעוטי שאר דברים דקחשיב בב"ר פ"ו סי' ז' ע"ש:
הגשמים והמאורות הקדים גשמים למאורות אף שהמאורות היו קודמין לבריאת העולם כדי להסמיך מאורות לתורה על שם כי נר מצוה ותורה אור:
ויתן אותם אלהים דה"ל למימר וישם א9ותה:
שנא' ויתן אל משה דהול"ל וישם לפני משה. וכתיב ויתן למימר דהוה מתנה. והנה חשב כאן ג' ענינים כוללים. הגשמים הם עיקר חיות העולם שבלעדם אין קיום העולם וניתנה במתנה להם להוריד בזכותם ובמעשיהם. וכן המארות הם ג"כ עיקר הקיום. כי אלולי האור אין תועלת בעולם ואין הנאה ותענוג מכל מאויו בעולם. והם ניתנו במתנה שיאירו תמיד ולא כענינים הפרטים שיעזרו לפעמים בהמציאות כי אפשר מבלעדם. וכ"ז בענינים הגופניים. והעיקר הג' הוא התורה שהיא שלימות הנפשיי ואור האמיתי שניתנה במתנה בלי זכות. ואחר שניתנה היא ביד האדם ובכחו להשיגה מה שלא היה בכח השכל להשיגה מעצמה. ולכן כתיב בשלשתן לשון מתנה: