עץ יוסף על שמות רבה ד:א

הה"ד מי יעלה כו'. משום דבעי לפרש כדמסיים וישב אל יתר חותנו שהלך אל יתרו להתיר שבועתו מייתי הני קראי דכתיב בהו ולא נשבע למרמה:

מ"ש מן הלסטים. פי' וכי להתפאר היה צריך שלא עשה מעשה לסטים. ומה צ"ל לא חמור אחד מהם וגו':

שהיינו נוסעים במדבר. שהיה מסעותי לצרכם והיה מן הדין שישאו משאי. עם כל זה לא הטרחתים. ובפרשת קרח דרש על מקרא זה בשעה שהייתי יורד מן מדין למצרים לא אמרתי כו'. ומדרש זה לא רצה לדרוש על אותה שעה כי קשה לו מה היה לו ליטול באותה שעה הלא ישראל לא היו במדין שיטול מהם חמור. והמדרש דשם לא רצה לדרוש אמסעות דמדבר דהלא לא היה היולך בשביל צרכיהם יותר מלצרכו:

כמ"ד וישאו את שברם על חמוריהם וכתיב ויעמוס כו'. כצ"ל [מת"כ]:

שנתברר על עסקיו. שלא נתרצה לילך עד שבירר היטב דבר שליחותו שלא יתפוס בשום דבר. וכדלעיל פ"ג סימן ו' שאמר שם אותה שעה נתברר משה על עסקיו:

עד שעמד עליו בדין וראה שחייב מיתה והרגו. כצ"ל [יפ"ת] והכוונה לזה דאי' בשוח"ט ויפן כה וכה כו' שראה את המלכים ונמלך בהם והרגו בדין והת"נ מתרץ הגי' שלפנינו עמד עליו בדין והרגו וראה שהוא חייב מיתה כונתו עמד עליו בדין שנמלך במלאכים והרגו ועוד שראה ברוה"ק שעליו מה שעשה בבית שבא על אשתו של דתן כו':

נשבע לו. כדכתיב ויואל משה והוא ל' שבועה כדר' יהודה דלעיל פ"א:

והתיר שבועתו. פי' התירו בנתינת רשות. שכיון שנתן לו רשות היה מותר לילך [יפ"ת]:

הה"ד וישב אל יתר חותנו. ליטול ממנו רשות: