עץ יוסף על שמות רבה לג:ח

ד"א ויקחו לי תרומה כו' כלו' משלי. כי ה' הוא הנותן להם כח להביא דברים הצריכים למשכן:

רבש"ע יכולים הם כו' אפשר דבאמת לא שאל משה זאת. אלא שהקב"ה הכניס לו הפירכא במאמר מאת כל איש כו' כי הקב"ה הבוחן לבות ידע שיאמר כן ולכך הקדים לו לרמז במאמר מאת כל איש:

שנא' מאת כל איש אשר כו'. דה"ל לכתוב מאת כל אשר ידבנו לבו. איש למה לי. לומר שאפי' איש אחד מישראל יכול לעשותו:

והיו הגדולים שבהם אולי לא היו נמצאים אלא בעומר שהיו הגדולים לוקטים:

וכי בבקר היו מביאים. דלא מסתברא דדוקא בבקר דמ"ש מבצהרים:

אלא ממה שהיה המן מוריד וה"ק והם הביאו אליו נדבה מהמן שהיו מלקטים ?:

וכה"א והנשיאים דהיינו עננים וכדאמר בפ' יוה"כ תנא נשיאים ממש וכן ה"א נשיאים ורוח וגשם אין. ומ"מ בוודאי אין מקרא יוצא מידי פשוטו. שהרי בתר והנשיאים הביאו את אבני השהם כתיב ואת הבושם ואת השמן למאור. וזה ודאי לא היה יורד במן:

בשעה שהגיע זמנו של יעקב כו'. יתור ל' המקראות הוא דורש שאחר שאמר תקחו את תרומתי אשר תקחו מאתם למה לי. לזה אמר שעוד יעקב צוה להם על מלאכת המשכן וכו'. ומעתה מ"ש תחלה תקחו את תרומתי היינו מהמתנדבים עתה כמש"נ מאת כל איש אשר ידבנו לבו. והם אותן שלא היה מוכן בידם והתנדבו מאשר לעצמן. ומ"ש אשר תקחו מאתם היינו מאותם שוכן אתם למשמרת למשכן:

אלא יהיו כל צרכיו כו' כלו' אל תסמכו כי ה' יזמין הדברים בשעתו אלא יהיו מוכנים בידכם. מפני שהם יוצאים לדבר שלא ימצאו שם אותם הדברים:

שהביאו מעצמן ממה שהיה לעצמו שלא היה לו מוכן:

כל איש אשר נמצא אתו כו'. שפירושו שנמצא אתו למשמרת למשכן. ולהכי לא קאמר אלא בתכלת וארגמן ועצי שיטים שהם דברים בלתי נמצאים והוצרכו ליזהר בזה שיהיו בידם מיצ"מ: