עץ יוסף על שמות רבה לג:ג

הה"ד אני ישנה כו'. כוונתו למה דמסיק בסוף אני ישנה ממעשה העגל כלומר שהקב"ה סילק שכינתו ממני בחטא העגל. ואח"ז הרתיק עלי בצווי בנין המשכן. וז"ש פתחי לי כו' אלא עשו לי מקדש כו':

אני ישנה מן הקץ כו'. פי' שאף שארכו הימים וכמעט נתיאשתי מהגאולה. הקב"ה ער ויושב ומצפה מתי יגיע הקץ וכמו שאמרו בפ' חלק שהקב"ה מחכה לגאלם שנא' ולכן יחכה ה' לחננכם:

שנא' צור לבבי מביא ראיה שהקב"ה נקרא לבן של ישראל. לפי שממנו תוצאות חיים:

אבל זכות אבותי עומדת לי ולבי ער. שעדיין יש לי חיות ע"י זכות אבותי שמגינה במקום המצות:

והקב"ה מרתיק עלי פי' דופק שאפתח לו ואקחנו הביתה דהיינו המשכן. וקרא להקב"ה לב:

הוי ויקחו לי תרומה דהינו אותי אתם לוקחים כדפירשתי לעיל:

עד מתי אהיה מתהלך בלא בית. כי כן היה הולך לפניהם יומם ולילה. ואמר שהוא כנכסף ולבא בבית והכל דרך משל אל תשוקת ה' לשכון בתוך ב"י להיטיבם. שע"י היות ה' שוכן בתוכם לא יחטאו בנקל כבתחלה. וכיוצא במד' אבכיר ויקחו לי תרומה מי שנא' בו לה' הארץ ומלואה הוא צריך לב"ו. אלא שחומד לישראל להשרות שכינתו בהם כאב שחומד לבניו: