עץ יוסף על שמות רבה לג:א

הה"ד כי לקח טוב בעי לפרש ויקחו לי תרומה שהקב"ה לקוח אצל ישראל כביכול כדבסמוך ומביא סמך מלקח טוב דדרשי' ביה שה' לקוח ע"י התורה:

אל תעזבו את המקח. היות לקח כינוי לתורה ועל כן אל תעזובו דבק ג"כ עם הלקח הנזכר. והודיענו שטעם כינוי לתורה בלקח משום שהוא לשון מקח. שלהמצא בה כל הטובות שיבוקשו בכל סחורה קרויה מקח:

יש לך אדם כו' מדכתיב טוב סתם בעי לפרש היות כל הטובות בה:

אבל המקח כו' יש בו זהב כו'. י"ל דמכנה פשוטי התורה לכסף. ופנימיות וסודות התורה לזהב. שבכל עניני התורה נמצא זהב וכסף שהוא רמז לפשט וסוד בסוג אחד ובהויה אחת. וכן הוא בענין שדות וכרמים (תו"נ):

שנאמר שלחיך פרדס רמונים. מפרש שלחיך לשון בית השלחין דהיינו ארץ יבשה. שאפי' היבשה מלאה כל טוב כפרדס רמונים:

אינן יודעים מהו ערכו וחשיבותו וכן התורה אין אדם יודע חשיבותה ושכרה:

משכר שלקח משה. והיינו כי לקח טוב כלו' מהטוב שלקח הסרסור תכירו הטוב שנתתי לכם:

נמכר עמו בתמיה:

כביכול נמכרתי עמה שנא' ויקחו לי תרומה. ופי' לי כמו אותי (כמו הרגו לאבנר). וע' בויק"ר סוף פ"ל:

נמכרתי עמה וע"כ אמר כי לקח טוב שיש בה לקיחת הטוב. דהיינו הקב"ה דכתיב טוב ה' לכל שהוא כאילו נלקח עמה. וזה דרך מליצה על היותו משכון עיקר שכינתו למטה ע"י התורה ומניח את העליונים שהם משכן כבדו. וז"ש משל למלך שהיתה לו בת יחידה. כי להיותו דבוק בתחתונים באמצעות התורה ה"ל כנמכר שיוצא מרשותו לרשות הקונה אותו:

משל למלך מדמה התורה לבת יחידית שהיא חמדה גנוזה שמשתעשע בה:

קיטון בל"י חדר (מוסף הערוך):

בכ"מ שאתם הולכים בית אחד עשו לי. ואף עכשיו שנחרב בהמ"ק מ"מ לא זזה שכינה מכותל מערבי ששם נגנז הארון והלוחות. וגם בכ"מ שגלו ישראל שכינה גלתה עמהם לסיבה זו (תו"נ):