עץ יוסף על שמות רבה לא:ט

כן תעשה לשורך וגו' ביום השמיני תתנו לי. ואם נתת אין אתה כו'. כצ"ל ורוצהלפרש מלת לי שפירושו שלי וז"ש המדרש אלא משלי וכה"א כי ממך הכל וגו'. וזה ברור. והמקרא דפרשת אמור (ומיום השמיני והלאה) נזרק פה בטעות. והיפ"ת גרס כן תעשה לשורך כתיב (ויקרא כ״ב:כ״ז) ומיום השמיני והלאה. וכן כתיב וביום השמיני תתנם לי. וכתב שהכוונה דהני ב' קראי ילפינן מזה לזה. דביום השמיני היה אפשר לומר דוקא ביום השמיני אבל משמיני ואילך בכור פסול לקרבן. ומיום השמיני והלאה הוה אפשר לומר מיום השמיני והלאה ?פבל ביום השמיני במוקדשים לא. אבל בג"ש ילפינן מזה לזה ומזה לזה מה בשאר המוקדשים מכשיר משמיני ואלך אף בבכור כן. ומה בכור מכשיר ביום שמיני אף במוקדשים כן וכדתניא בתורת כהנים עכ"ל:

ואם עשית כן היינו הפרשת המעשרות כתיקונן ונתינת הבכורות. ואנשי קדש תהיון לי פי' נבדלים בממלה נעלה מעל כל. דכי היכי דהם מפרישין החלק מהכלל קדש לה'. כן יהיו קדש:

וכן כתוב קדש ישראל לה' וגו'. כלומר יעוד טוב הוא שיהיו קדושים לה' וחביבים מעל כל כמ"ש הכ' קדש ישראל לה'. וז"ש כשם שהתרומה וכו' שהם לגבי עכו"ם במדרגת התרומה אצל החולין שהיא קדושה וחביבה:

בשביל שאתם תרומה פי' שאתה חביבים ודבקים לי:

והכלבים נובחים להם כמו שאחז"ל כלבים צועקים מלאך המות בעיר. ולישראל אף שהיו בקרב מתי המצרים וכן מצרי שמת בבית ישראל לא היו נובחין. וכדכתיב ולכל ב"י לא יחרץ כלב לשונו:

מה הכלבים אחד נובח וכולם מתקבצים ונובחים כו'. המדרש רוצה ליתן סמיכות ענין למקרא שלאחריו והיינו פסוק לא תשא שמע שוא. ואמר אבל אתם לא תהיו כן כלו' להתעבר על ריב לא לכם אף אם אחד צועק ועושה מריבה בעדות שקר על מי. לא תקבלו ותאמינו בו להמשך אחריו. ובענין זה יפה מדמהו לנביחת הכלבים כמו שהם נובחים על חנם ונמשכים אחר המתחיל לנבוח בחנם. כן הוא קבלת העד שקר שבדה מלבו דבר שוא על אחר. כי אתם אנשי קודש ולא יאות לכם מדה פחותה ובזויה כזאת (יפ"ת):