עץ יוסף על שמות רבה לא:ח

מה כתיב אחריו אלהים לא תקלל ומה ענין זה לזה. דעד השתא עסיק בדיני ממונות וכן בתר הכי לא תשא שמע שוא למה הפסיק באלהים לא תקלל ומשני משום דקללת הדיינים מפני דיני ממונות הוא. כי כשלא יאות הדין לבעל דין יקלל את הדיין כמעשה שמביא והזהירה התורה שלא יקלל את הדיין אלא יתן אל לבו כי הוא שופט על פי התורה:

לכך הזהיר הכתוב אלהים לא תקלל. בין דיני ממונות:

תבואתך את מקלל כי כשיבזה את הדיין לא יתרצו אנשים כשרים לישב ולדון ויבא הדבר לידי אנשים שאינם ראוים ויקלקלו הדין ובעון קלקול הדין וענוי הדין ועוות הדין רעב של בצורת בא ובני אדם אוכלין ואין שביעין כדאי' במס' שבת פרק ב"מ:

שנא' מלאתך ודמעך לא תאחר. דריש לא תאחר שלא יתאחר מלבא לעולם. והיינו שני רעב שמתעכב התבואה מלבא בזמנו:

לכך נכתבו זה אחר זה שגם על פסוק מלאתך ודמעך לא תאחר ג"כ קשה למה נכתב בין דיני ממונות ולפי דרש זה ניחא:

ויהי בימי שפוט השפוטים שפירוש דור ששופט את שופטיו כדאיתא בפ"ק דב"ב ובריש רות רבה:

לא תפריש מעשרות שלא כתיקונן. דריש עוד לא תפריש מעשרות שלא כתיקונם היינו שלא כסדרן וזהו מלאתך ודמעך (התרומה) לא תאחר שלא יתאחר המוקדם:

בנים זכרים אני נותן לך. פי' שיהיה הבכור שלך זכר. וגם ביתר בניו אשרי מי שבניו זכרים. ומפרש מה הוא המעלה בבכור זכר ואמר מפני שמתחלה הם היו העיקר. ובוודאי שגם עכשיו יש בהם קדושה יתירה מפשוט:

לכך נא' בכור בניך תתן לי. אחר מלאתך ודמעך לא תאחר כתיב בכור בניך תתן לי. וקאמר לי משום דקדושים הם מצד עצמם: