עץ יוסף על שמות רבה לא:א

הה"ד טוב איש חונן ומלוה כו' בעי למידרש עמך שר"ל עשה כמו שאני עושה עמך שאני מוחל לך על חובותיך כדמפרש אין בריה שאינה חייבת כו'. ומייתי סמך לזה מפסוק טוב איש חונן ומלוה וגו' דה"ק שיכלכל דבריו במשפט היטב וילמוד מהקב"ה כמו שהוא חונן ומוחל לו. כן טוב שיהיה גם הוא חונן ומלוה (יפ"ת):

שנא' אל תזכר לנו עונות ראשונים. כלו' שכך הוא המדה שלא יזכור עונות ראשונים:

דיוסטותו פי' מלוה שמלוה מעות לכל מי שירצה:

ושכחו כלו' שרצה שישכח ממנו לפי שמחלו מדעתו (יפ"ת):

והוא מסתכל שאין עושים תשובה. נראה שצ"ל והוא מסתכל שהן עושין תשובה. ופי' שה' מסתכל בעתיד שעתידים לשוב מוחל להם ראשון ראשון כדי שלא לטרדם עכשיו מן העולךם. ולפי גירסא דילן ר"ל שאילו היו שבים אין צורך להעביר להם דודאי בתשובה נמחלין. אלא לפי שה' רואה שאין עושין תשובה וראויים למות מיד. מניח להם ראשון ראשון כדי שלא יטרדו מיד אולי ישובו (יפ"ת):

מניח להם ראשון ראשון. נראה דדוקא עד ג'. וע' בענף:

אל תזכרו ראשונות כי אותם כבר נמחלו. והיינו ג' ראשונות. ואין צריך לשוב אלא על האחרונות (יפ"ת):

מנין אתה אומר כו' משום דמדמה ליה למלוה לעני שהמצוה שישמוט ידו לגמרי וישיב לו אפי' עבוטו. לה"ק מנלן דבתשובה מיהת הכל נמחל דאפי' כזכיות נחשבו לו:

דכתיב ובשוב רשע מרשעתו כו' כל פשעיו אשר עשה כו' הנה מרהיטת לשון המדרש משמעו שהכל הוא מקרא אחד. אולם באמת ב' מקראות המה ומכל א' מוכח שהעונות נעשו זכיות. ומפסוק א' דייק ממלת עליהם שהוא יתר שדי לכתוב ועשה משפט וצדקה הוא יחיה מאי עליהם. אלא שפירושו על כל מה שנזכר לפני זה והיינו רשעתו ומשפט וצדקה על כולם יחיה. שיהפכו העונות לזכיות. וכן פרש"י ביומא פ"ו ע"ב ע"ש. ופסוק השני הוא (יחזקאל י"ח כ"ב) כל פשעיו אשר עשה לא יזכרו לו בצדקתו אשר עשה יחיה שפי' בצדקתו היינו העונות שעליהם הוא מצדיק עצמו בתשובה בהם יחיה והוא שיהפכו לזכיות:

לכך הוא מזהיר על העני. כשהלוה הוא עני. וסיומא דלעיל הוא דאי בריה שאינה חייבת כו' לכן גם אתה אל תעמידו ערום וזהו כי היא שמלתו לעורו במה ישכב: