עץ יוסף על שמות רבה ל:א

הה"ד ועוז מלך כו' מייתי תוכחת מוסר מעוז מלך משפט אהב. שאחר שהקב"ה שהכח בידו אוהב משפט ואינו עובר על הדין. מכ"ש ישראל שאין להם לעבור על הדין:

אימתי ניתן העוז כו'. מפרש שמדבר בהקב"ה הוא שיוכר בו עוזו וגבורתו במה שעושה המשפט ברשעים הגבורים. וכי אז יודו כל העולם שרק לו העוז והגבורה ולא לב"ו. ומלך זה הקב"ה:

שהכל שלי כי אני נותן הכל לאדם. ולא כמו שחשב נ"נ כי בכח ידו עשה. או שמזלו גרם. וע"כ נתגאה:

ואומר ה' אלהי כו' הקדים פסוק לך ה' הגדולה כו'. לפי שבו מפורש כל ד' דברים שאמר נ"נ. הגדולה נגד בתקף. והגבורה נגד חסני. והתפארת נגד יקר. והנצח וההוד נגד הדרי:

העוז של ממ"ה הקב"ה והוא אוהב את המשפט. הוא כמו ד"א שאע"פ שהעוז של הקב"ה מ"מ אוהב את המשפט. ומ"ש ונתנו לישראל רומז לסוף המקרא. משפט וצדקה ביעקב אתה עשית. ר"ל שגם המה יאהבו לעשות משפט צדק. ולפי פירוש זה מחובר סוף הכתוב לראשיתו. ע"כ שואל ומ"ש אתה כוננת משרים ר"ל למה הפסיק בין הדבקים. והשיב שגם זה הוא מענין המשפט. ופירש אתה כוננת מישרים אתה כוננת ישרות לאוהביך שע"י המשפטים שנתת להם כשהם (כן צ"ל כשהם) עושים מריבה זה עם זה ובאים לידי משפט הם (כן צ"ל הם) עושים שלום. ובזה יסובב ג"כ שהיושר עומד על כנו ובסיסו:

הם עושים שלום כי משפטי ה' מביאים אל השלום כמו שנאמר וגם כל העם הזה על מקומו יבא בשלום:

אמרו ישראל כו' רבון העולם כו'. מפרש הכא באופן אחר. ועוז מלך עם היות שהעוז והגבורה ביד ה' לכלות המכחישי השם כרגע. אף עפ"כ הוא מאריך להם. לפי שמשפט אהב. והיינו כ"ז שלא נתמלא סאתם אינו רוצה להעביר את הדין. וזהו משפט וצדקה ביעקב אתה עשית כלו' שעושה המשפט ביעקב שאינו פודאם מהגלות. והצדקה עושה עם העכו"ם שמאריך להם:

עד שתגיע עונתן ליבצר. כלו' שעדיין לא נתמלא סאתם:

שנא' ביום ההוא כרם חמר ענו לה. וכלום קוטף אדם את כרמו קודם שיתבשל כו'. כלו' שאף שישראל חפצים שתחיש הגאולה איך שתהיה. ה' אינו עושה כן כי הקוטף כרמו קודם הבישול אף שהוטב בעיני זה ומתפייס בחומץ ויזמר עליו. מ"מ לא יענו אחורי בשיר האנשים הרואים זאת. שאין אומרים שירה אלא על היין. וכן רוצה ה' שתהיה הגאולה בעת הראוי שתהיה השמחה שלימה לדעת הכל:

שנא' על אדום אשליך נעלי אני פותח לכם כו'. מרומז בסוף המקרא עלי פלשת התרועעי. והתרועעי היינו תרועת קול שיר שיענו אחריו שכן הוא דרך המזמרים על היין בכנופיא. זה פותח וזה עונה. וזה מכוון למקרא דכרם חמר ענו לה:

אשליך נעלי מנעל שלי אשליך מעל רגלי ואדרוך אותם כדורך ענבים בגת (מת"כ):

כוסות הרבה ד' כוסות התרעלה שה' משקה אותם כדלעיל בב"ר פ"ח:

אם בא אדם להביט בהם ע' ביפ"ת שכתב שהנכון להגיה אם באתי להביט. וכן הגיה הא"א. ופירושו אם ה' יסתכל במעשיהם מיד היה מכלה אותם אלא שמאריך אפו להם:

אלא חמה אין לי כשם כו'. כלו' אע"פ שהם עושים שלא כהוגן להתמלאות על בני חמה ולעשות שלא כדין. לא אעשה גם אני שלא כהוגן להשחיתם בשטף אף שלא להשגיח בדין אלא אני מתין עד שתמלא סאתם:

והחמה שלי קמפרש חמה אין לי בלשון תמיה וכי החמה אינה שלי ואיך אתם מתמלאים משלי על שלי. ולכן באש עברתי אני אומר מי יתננה שמיר ושית להנקם מהם כרגע. אבל מה אעשה שאני מתעכב עד בא עתה. והיינו או יחזיק במעוזי כדבסמוך:

ורבנין אמרין אמר להם הקב"ה לישראל אם משנה אני מדה"ד כו' רבנין הוסיפו עוד טעם אחר שמלבד טענת הבישול הנזכר השיב עוד מפני מדה"ד מטעם שיש להם זכיות כבוד אב ואם דעשו ושמירת ז' מצות ב"נ וכדומה. ולענין זה מייתי אסמכתא ממקרא זה אם שנותי ברק חרבי וגו' אשיב נקם לצרי ולמשנאי אשלם. והאי קרא בישראל מיירי שמבטיח להם הקב"ה שיתקיימו. ונקם ישיב לצריו היינו העכו"ם כדאי' במכילתא. ולא כמ"ד שהוא נא' על ישראל:

וכן הוא אומר או יחזק כו'. פי' וכה"א שלא יעבור הקב"ה על דינם וכמו שפי' לעיל:

ואין מעוזי אלא דין דמעוזי רמז לדין דילפינן בגז"ש מה התם אשכחן משפט גב עוז ה"נ מעוזי דהכא עוז ומשפט קאמר: