עץ יוסף על שמות רבה כט:ה

א"ר אבהו כו' מלך ב"ו מולך ויש לו אב כו'. ר"ל שמלך ב"ו אין מלכותו שלימה לפי שיש לו אב וצריך לנהוג בו כבוד ומשתתף עמו במלכות. או יש לו אח שיש לו חלק בכבוד מלכות. או יש לו בן שנוהג ג"כ שררה עמו ואחריו יורש עצר:

ואני אחרון שאין לי בן ומבלעדי אין אלהים שאין לי אח. כצ"ל (יפ"ת). ופי' אין לו אב כי הוא הסבה הראשונה שאין דבר שקדם לו. ואין לו אח כי הוא אחד ואין שני לו. ואין לו בן שלא נמשכו העלולים ממנו בטבע כבן מהאב כמו שחשבו קצת כי לפי דעת ההיא אין היכולת בידו לשנות הדברים ואין מלכותו שלימה ולכן אמר אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך וגו' כי זו כחו להוציאם ממצרים לפי שמלכותו שלימה ולא איתי די ימחא בידיה:

הה"ד אנכי הגדתי כו'. שאלהותו ניכר לישראל טפי מלאחרים כי הם אשר לבדם ראו את כבודו. ולהכי מייתי האי קרא דכתיב ביה ואתם עדי ואני אל שפירושו שמפני שלא היה זר עמכם במתן תורה לכן אתם העדים לבדכם שאני אל:

אנכי הגדתי למצרים כו'. דאל"כ מי הגיד לו. ולא ס"ל כמ"ש במכילתא דאיקטורין שלח עמהם והם הגידו לו. שאין ההגדה אלא אחר יום השלישי שהוקבע להם לשוב. והיאך הלכו האיקטורין ובא פרעה בתוך ג' ימים. שהרי בליל ז' נטבעו:

והשמעתי לעמים. קריעת ים סוף:

ואין בכם זר. במתן תורה. שלא עבר זר בתוכם שאפילו יתרו לא זכה להיות עמהם במעלה ההיא. ואף שהיו ערב רב עמהם לא חשיבי זר שכבר נתגיירו ונחשבו כישראל. אבל יתרו עדיין לא נתגייר:

שנא' וישלח משה. בילקוט בשם התנחומא אמר הקב"ה בני היו משועבדים בטיט ולבנים ויתרו היה יושב בתוך ביתו בבטח והשקט ובא לראות בשמחת תורה עם בני לפיכך וישלח משה את חותנו ואח"כ בחדש הה"ד לב יודע מרת נפשו ובשמחתו לא יתערב זר: